על פי פרסומים שונים, בית הדין הפלילי הבין-לאומי (International Criminal Court) עלול להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראלים בימים הקרובים.
צווי מעצר אלו, אם יוצאו, הם רק שלב נוסף במערכה המשפטית הבין-לאומית שישראל מנהלת, בנוסף למלחמה על הקרקע בעזה. המערכה המשפטית הבין-לאומית כוללת שורה ארוכה של הליכים משפטיים, החל מתביעתה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבין-לאומי (International Court of Justice) דרך הליכים המתנהלים בבתי משפט במדינות שונות, כמו הולנד וגרמניה, בניסיון לאסור על ממשלות המדינות למכור נשק לישראל, וכלה בתלונות פליליות שהוגשו במדינות שונות נגד קציני וחיילי צה"ל בטענות כי הפרו את המשפט הבין-לאומי. לפי שעה, מערכה זו מתנהלת באולמות ממוזגים ובין מקלדות במדינות שונות, אך תוך זמן לא רב היא עלולה להשפיע על תוצאות הלחימה בעזה לא פחות מאשר הקרבות הניטשים על הקרקע.
מכל ההליכים המשפטיים – ועל אף ההאשמה ההיסטורית החמורה ברצח-עם במסגרת התביעה המתנהלת בבית הדין המקביל בהאג - ההליך בבית הדין הפלילי הבין-לאומי הוא בעל פוטנציאל הנזק הרב ביותר לישראל.
ראשית, בית הדין הפלילי הבין-לאומי יכול לגרום קשיים רבים לבכירים ישראלים ספציפיים שנגדם יוצאו הצווים. הוא הוקם על מנת לפעול נגד אנשים, ולא נגד מדינות, ומגיש כתבי אישום נגד אלו החשודים בהפרות חמורות של המשפט הבין-לאומי כגון פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והשמדת עם. בסמכותו להוציא צווי מעצר נגד יחידים הנחשדים בהפרת דיני המלחמה, ולחייב יותר מ-120 מדינות שהצטרפו לחוקת רומא, שמכוחה הוקם בית הדין, לממש את הצווים. סביר להניח שאם אכן יוצאו צווים, הם יוצאו נגד ישראלים בכירים ביותר – ראש הממשלה, שר הביטחון, חבר קבינט המלחמה השר בני גנץ והרמטכ"ל. המשמעות של הוצאת הצווים היא הגבלת תנועה משמעותית של בכירים אלו בעולם: אם תדרוך כף רגלם במדינות כמו קנדה, אוסטרליה, בריטניה, גרמניה או צ'כיה, הם עלולים להיות צפויים למעצר ולהעברתם לידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי שלרשותו בית מעצר בהאג שבהולנד.
אך הסיכון האישי לחופש התנועה של אותם בכירים מעטים אינו אלא קצה הקרחון של הנזק שייגרם לישראל אם אכן יוצאו הצווים.
מישור אחד של "נזק רוחבי" שעלול להיגרם הוא זה התדמיתי. צווי מעצר הוצאו על ידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי נגד בכירים במדינות כמו רוסיה, לוב, סודאן והרפובליקה של מרכז אפריקה. בית הדין הפלילי הבין-לאומי מעולם לא הוציא צו מעצר נגד מדינה דמוקרטית. לפיכך, הנזק התדמיתי שייגרם לישראל כתוצאה משיוכה לקבוצת המדינות שנגד בכיריהן מוצאים צווי מעצר הוא עצום. ישראל עלולה להצטרף למשפחה מפוקפקת של מדינות ולהיות מתויגת כמדינה "מצורעת", שמגעים עמה ועם בכיריה נחשבים דבר כמעט בלתי נתפס במדינות דמוקרטיות רבות. שיתופי פעולה עם מדענים ישראלים, שלא לדבר על מכירות נשק לישראל, עלולים להיפגע מאוד וכך אומדן הנזקים יתרחב לתחומים נוספים.
מישור נוסף של נזק רוחבי הוא ביחס לאפשרות שתביעות פליליות נגד ישראלים שהיו מעורבים במלחמת חרבות ברזל יוגשו נגד ישראלים רבים במדינות שונות, ולא רק נגד בכירים. צריך להבין כי גם לאחר הקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי שמרו בידיהן מדינות רבות את הסמכות להעמיד לדין יחידים המואשמים בביצוע הפרות חמורות של הדין הפלילי הבין-לאומי, מכוח עקרון "הסמכות האוניברסלית". על פי עקרון זה, כל מדינה בעולם שמגיע אליה חשוד בהפרות חמורות של המשפט הבין-לאומי יכולה להעמיד אותו לדין, גם אם בוצעו ההפרות במדינות זרות. בין השאר, יכולה הסמכות האוניברסלית להיות מופעלת כלפי חשודים בהפרות של דיני הלחימה.
עד כה, הפעלת הסמכות האוניברסלית כלפי ישראלים הייתה מוגבלת למדי. למעט כמה תיקים בראשית המאה ה-21, העדיפו מדינות להותיר בידי ישראל את החקירות בחשדות להפרת דיני הלחימה. ההנחה הייתה שיש לתת אמון במערכת החקירות הישראלית שתבצע בעצמה את החקירות במקרים של חשדות חמורים. אך אם אכן יגלה בית הדין הפלילי הבין-לאומי נכונות להעמיד לדין ישראלים, עלול הסכר להיפרץ. משמעות הוצאת צווי מעצר היא כי בית הדין איבד את האמון במערכת החקירות הישראלית, ומדינות אחרות ילכו בעקבותיו. מערכות התביעה הפלילית במדינות שונות באירופה עלולות שלא לעמוד בלחץ הציבורי, ומספר התיקים נגד ישראלים עלול לגדול מאוד. קצינים בכירים בצה"ל, ישראלים בעלי אזרחות כפולה ובעלי תפקידים בכירים בשירות הממשלתי עלולים להיות חשופים להעמדה לדין.
כעניין תיאורטי, ניתן לטעון שהוצאת הצווים על ידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי אינה מוצדקת וכן שהיא מושפעת מאווירה אנטי-ישראלית בעולם, דווקא על רקע התקפת הטרור המחרידה שהביאה למלחמת חרבות ברזל. אך ההתמודדות עם סיכוני הרוחב – חרם בין-לאומי והעמדה נרחבת לדין של ישראלים – אם אכן יתממשו, תהפוך את הדיון הבין-לאומי מתיאורטי למעשי עבור ישראלים רבים העלולים להיקלע לתסבוכת משפטית שתשבש את חייהם.
הדרך היחידה להתמודד עם השפעות כאלו תהיה באמצעות כלים מדינתיים שתפעיל מדינת ישראל, תוך שימוש בזרועותיה הממלכתיות. רק ריכוז מאמץ דיפלומטי ומקצועי, וסיוע משמעותי של ארצות הברית אל מול בית הדין הפלילי, יכולים לסכור את השיטפון שישראל תמצא את עצמה מולו. ספק בעיני אם ממשלת ישראל הנוכחית, שחלקים ניכרים ממנה בזים לדיפלומטיה ולמקצועיות השירות הציבורי ומוכנים בקלות רבה להתעמת עם ארצות הברית, אכן מסוגלת למאמץ כזה.
>>> פרופ' עמיחי כהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו