אנשים שמעבירים את הלילה בתחנת הרכבת הקלה ביאליק ברמת גן
אנשים שמעבירים את הלילה בתחנת הרכבת הקלה ביאליק ברמת גן

תחנות הרכבת הקלה בגוש דן הפכו השבוע למקלטי ענק תת-קרקעיים. במקום שעד לפני ימים ספורים שימש לתחבורה בלבד, התקבצו משפחות שלמות עם מזרנים, כיסאות קמפינג ובעלי חיים. התוצאה: מציאות סוריאליסטית של חיים מתחת לאדמה.

"אנשים ממש עברו לגור שם", מספרים תושבים שבילו את הלילות האחרונים בתחנות. בצפיפות רבה, תחת אור פלורסנט ומיזוג מקפיא, נוצרה קהילה זמנית של אנשים מכל שכבות האוכלוסייה.

מיכל דקל (30), מעצבת גרפית מרמת גן, בילתה שני לילות בתחנת ביאליק. "יש לנו מקלט בבניין אבל הוא מלוכלך ומלא אבק", היא מסבירה. "הדלתות לא איכותיות והכל מרגיש פרוץ. אחרי שראינו בניינים קורסים מהטילים, פחדנו להישאר שם".

דקל ובן זוגה חיפשו פתרון שיאפשר להם לישון ברציפות. "כל הזמן קמים בלילה ויש לנו עבודה", היא אומרת. "התחנה נמצאת הרבה קומות מתחת לקרקע - זה באמת המקום הכי בטוח בארץ".

עם זאת, החיים מתחת לאדמה רחוקים מלהיות אידיאליים. "יש מלא אנשים, השירותים לא נקיים והאור דולק כל הלילה", מתארת דקל. "ניסו פעם אחת לעמעם את האור, אבל בשמונה בבוקר פתחו אותו בפתאומיות. הרגשתי כמו בהודו".

תוכננו מראש לשמש כמקלטים

התחנות שאליהן נוהרים התושבים אינן מקלטים מאולתרים. עשר התחנות התת-קרקעיות של הקו האדום תוכננו מלכתחילה לשמש גם כמקלטים בשעת חירום. הן חפורות בעומק 20-30 מטר מתחת לאדמה, עם קירות בטון בעובי מטר.

"כל תחנה בנויה מקופסה חיצונית וקופסה פנימית, מבטון מזוין בעובי גדול", הסבירה קרן זוהר, המשנה למנכ"ל נת"ע לשעבר, בראיון ל"גלובס" ב-2021. "יש דלתות הדף שסוגרות את הפתחים במקרה הצורך".

בעקבות המלחמה מול איראן, פיקוד העורף הורה לפתוח תשע מהתחנות באזורי מגורים ללא מיגון מספיק: אלנבי, יהודית ושאול המלך בתל אביב; אבא הלל וביאליק ברמת גן; בן גוריון ואהרונוביץ' בבני ברק; ומעבר אורלוב בפתח תקווה. כבר ביום הראשון, מאות תושבים העבירו שם את הלילה.

מקומיים, סטודנטים ועובדים זרים

התחנות התת-קרקעיות יצרו מפגש בלתי צפוי בין אוכלוסיות שונות. "יש שם אוכלוסייה מקומית, עובדים זרים, סטודנטים, משפחות, זוגות - כל עם ישראל", מתארת דקל. "מאוד מאוד צפוף".

איריס רשפ (33), מנהלת תפעול מרמת גן, נדהמה מהמראות. "אני נוסעת ברכבת פעמיים ביום", היא אומרת. "אם מישהו היה שולח לי תמונה של התחנה מלאה באנשים שגרים שם, לא הייתי מאמינה".

האווירה בתחנות מתוחה אך שקטה באופן מפתיע. "אנשים קוראים חדשות, מודאגים שיקרה משהו", מספרת רשפ. "יש המון כלבים, חתולים וילדים, אבל כולם מדברים בלחש. זה סוריאליסטי - הייתי מצפה שיהיה רועש".

הצפיפות הרבה יוצרת מתחים. "מישהו התחיל לצעוק 'עם ישראל חי' באמצע הלילה כשהתחילו היירוטים", נזכרת דקל. "זו ישראליות במיטבה, אבל חלק סבלו מזה - בסוף רוצים לישון".

כשמתקבלת התרעה, הכאוס גובר. "הטלפונים של כולם מצלצלים, ילדים צועקים - זה היה סיוט", היא מוסיפה. אחרי שני לילות ללא שינה, דקל ובן זוגה החליטו לעבור להורים בצפון.

"המזרנים צמודים אחד לשני", מתארת רשפ את הצפיפות. "חשבנו שאם מישהו ישלוף גיטרה ודרבוקות כמו בסרטונים ממקלטים אחרים, נאבד את השפיות. אנשים בעיקר מנסים לישון".

אנשים שמעבירים את הלילה בתחנת הרכבת הקלה ביאליק ברמת גן

"הבניינים שלנו עשויים מחול וצדפים"

הבחירה בתחנת הרכבת נובעת מחוסר אלטרנטיבות. "אין לנו מקלט או ממ"ד", מסבירה רשפ. "אנחנו גרים ברחוב עם בניינים ישנים מחול וצדפים. אם יפול טיל - לא יישאר כלום".

לדבריה, ברוב הבניינים באזור אין מקלטים שמישים. "זה המקלט הכי קרוב והכי טוב. לוקח פחות מעשר דקות לרוץ אליו".

מה שהתחיל כפתרון ספונטני הפך למגורי קבע. "עכשיו יש אנשים עם מזרנים ומיטות מתנפחות", מספרת רשפ. "אנשים ממש גרים שם. אנחנו מגיעים בכל פעם שאומרים להתקרב למרחב מוגן, יושבים עטופים בשמיכות כי קפוא, צופים בחדשות. דיסטופיה".

התושבים מגיעים מצוידים לימים ארוכים. "הבאנו שק שינה, מזרון, ציוד לכלב ואוכל", מספרת דקל. "יש אנשים שפתחו שולחן והביאו ארוחות שלמות".

בתיעודים שצילמה נראות משפחות עם כיסאות ושולחנות קמפינג, מזרונים מנופחים וציוד רב. ברור שהם מתכוננים לשהייה ארוכה.

סמדר מרמת גן מספרת על החוויה מנקודת מבט נוספת. "עם ההתרעה לקחתי תיק שהכנתי מראש ויצאתי עם השכנה והכלבה", היא מתארת. "בחוץ ראינו הרבה אנשים הולכים למקלטים. בחרנו ברכבת כי אין לנו מרחב מוגן, והעדפתי שיהיה מקום במקלטים לאנשים מבוגרים".

הנוכחות הביטחונית מרגיעה. "יש שוטרים, חיילים וכלבנים שמכוונים אנשים בחיוך וברוגע", אומרת סמדר. "גם אוסקר הכלב המשטרתי תורם לתחושת הביטחון. יש מצלמות אבטחה בכל מקום".

המלצות: כרית ישיבה ואוכל

סמדר מציעה טיפים למי ששוקל להגיע: "המיזוג מכוון לטמפרטורה נמוכה מאוד. הישיבה על הרצפה הקרה לא נוחה - חובה להביא כרית ישיבה".

היא ממליצה להצטייד בשמיכה ואוכל. "יש במקום קליטה סלולרית, שירותים, קולר מים ותאורה", היא מפרטת. "בתוך התחנה לא שומעים את האזעקות והנפילות כמו בחוץ - גם מבחינה זו יותר נעים".

עם זאת, יש להיערך לאתגרים. "אנשים מגיעים עם כלבים שלפעמים נובחים", מזהירה סמדר. "גם להם המצב לא פשוט. בנוסף, אנשים נוחרים בקול".

למרות הצפיפות הגוברת, היא מרגיעה: "במטח האחרון הרגיש צפוף, אבל יש מספיק מקום לכולם".