בצל התקרית בג'באליה, ניכר עוד יותר ששר הביטחון יואב גלנט שם באומץ לב את האמת על השולחן. לדבריו, על מנת לעמוד במטרות המלחמה ולמגר את חמאס, יש להחליף את שלטון חמאס באפשרות היחידה שקיימת ולהחזיר את הרשות הפלסטינית לשלוט בעזה. אין שום אלטרנטיבה אחרת.
זו האפשרות היחידה שבאמת קיימת, והיא עולה על שולחן הקבינט שוב ושוב - מאז חודש פברואר על ידי שר הביטחון, ראשי מערכת הביטחון - וגם על ידי השר גנץ. פעם אחר פעם, בלחץ שותפיו הימניים, נתניהו בורח מההחלטה ואפילו מהדיונים בנושא. מידי פעם חוזר ראש הממשלה על המנטרה: "לא יהיה חמאסטן ולא פתחסטאן", אבל מעולם הוא לא הניח שום פתרון אמיתי אחר על השולחן.
המצב הוא שמאז חודש פברואר נתניהו לא ניהל את המלחמה של מדינת ישראל, אלא עבר לנהל את המלחמה האישית שלו על חשבון המלחמה של ישראל. כראש הממשלה, המצביא העליון של המערכה, מתפקידו היה לומר מה נדרש לעשות. הוא היה צריך לקבוע יעדים ברורים, שאותם הצבא נדרש להשיג ולהתוות מדיניות ברורה שלאורה ישראל פועלת.
נתניהו היה צריך להגדיר מה מצב סיום המלחמה הנדרש, אלא שבפועל - הוא לא רצה לחתור לסיום המלחמה, ואף נטען כי חיבל בכל אפשרות שעשויה הייתה להוביל לכך. הוא נפנף את ההצעה האמריקנית, התעלם מדרישות הצבא לממש את מטרות המלחמה להחליף את שליטת חמאס בשטח - ובעט בכל אפשרות לדיוני "היום שאחרי". לא כל שכן, לפי דיווחים שונים, הוא הערים קשיים ואף סיכל את האפשרויות שהיו לעסקת חטופים, שמא תוביל לסיום המלחמה.
האינטרס מאחורי רפיח
נתניהו זיהה ברפיח עוד אפשרות להארכת המלחמה, ולמרות שאין ברפיח שום תוחלת אסטרטגית אלא רק סיכונים להסתבך, הוא עט להיכנס כדי להביא למבוי סתום ולמנוע כל סיכוי לסיום המלחמה. כעת, משהוציא שר הביטחון את המרצע מן השק ושם את האמת בפרצוף, יצאה כל הכביסה המלוכלכת החוצה. סמוטריץ' ובן גביר רוצים בכיבוש ובסיפוח עזה - על 2.5 מיליון תושביה, ורוצים לקדם מהר מהצפוי חזרה לגוש קטיף.
נתניהו, שרוצה בהארכת המלחמה משיקולים אישיים, חייב לדבוק בהצדקת התזה של כישלון אוסלו - שעליה הוא בנה את הקריירה שלו. הוא לא רוצה לראות ברשות הפלסטינית פתרון, ואף חבר לדרישת סמוטריץ' תחת הסיסמה הריקה של "הניצחון המוחלט".
ללא שום תוכנית, נתניהו גורר את ישראל להמשך אין-סופי של המלחמה - דרך הביצה הטובענית של רפיח
מאז חודש פברואר מדינת ישראל ממשיכה להילחם ללא הפסק; חוזרת על עקבות המלחמה של עצמה ומאבדת עוד ועוד חיילים עבור מטרת מלחמה חבויה שלחלוטין לא הוגדרה - סיפוח עזה ושרידותו האישית של בנימין נתניהו. מדינת ישראל, שב-7 באוקטובר זכתה לאהדת עולם על היותה קורבן לטרור הנאצי של חמאס, הופכת כיום למדינה מבודדת ומצורעת.
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שנחלץ לעזרתנו, ראה את הדברים הרבה קודם. ישראל לא עמדה בשום יעד שתואם מולם, לא בהישגים ובעיקר לא בלוחות זמנים שהתחייבה להם. מעט האמון שהיה מחמת הספק בנתניהו התפוצץ לחלוטין לפני הכניסה לרפיח, כאשר היה כבר ברור שמה שנתניהו באמת רוצה זה מלחמה ולא חטופים והסתבכות.
לא באמת מדובר כאן בשאלת פתחסטאן במקום חמאסטן, מדובר כאן באג'נדה של נתניהו. חשיפת שר הביטחון מאלצת את נתניהו ללכת בכל הכוח לפרק את הפתרון שהניח גלנט. לנתניהו אין גם כמובן אומץ לפטר את גלנט ולהסתכן בהוצאת ההמונים נגדו לרחוב. הוא מעדיף דרך פופוליסטית.
המהלכים האחרונים הם חמורים ביותר. הם עלולים קודם כל לגרום לכאוס ביטחוני ביהודה ושומרון, להעמיק את החדירה האיראנית לשם ולהביא לשבר גדול ביחסים עם ארצות הברית. יש כאן פוטנציאל סיכון להסכמי אברהם, עלול לגרום למשבר גדול יותר עם המצרים ויחמיר את מצבה הכללי של ישראל מבית ומבחוץ.
לגוש נתניהו אין אחריות לאומית ואין בעיה שישראל תגלוש לאבדון כל עוד יש להם מה להרוויח. השרים גנץ ואיזנקוט כבר לא יכולים להחריש: הסיכון לביטחון ישראל מוחשי וברור. ייתכן שעוד כמה שרים אחראיים יבינו את חומרת המצב ויפעלו. אבל עכשיו, זה הזמן לעצור את הטירוף.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. הוא שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים