לספר המחלות המעודכן של משרד הבריאות תצורף בזמן הקרוב מחלה חדשה: אי-ציות מידבק. היקפי המחלה החדשה החמירו בשבוע האחרון כשאלפי מורים וגננות דיווחו על תסמינים דומים, שאינם מאפשרים להם להתייצב לעבודתם, ורופאים מתמחים שגם הם מדווחים על התפשטות המחלה למרפאות ולבתי החולים.
מקור המחלה הפעם דווקא בירושלים, במשרד ראש הממשלה שבו התגלה המקרה הראשון וממנו התפשטה המחלה למשרדי ממשלה נוספים, לצה"ל ומשם לארגונים האזרחיים הגדולים - עד שתדביק את המדינה כולה בקרוב.
כשהשלטון מורד בחוקים - מה יגידו האזרחים?
מהמהפכה הצרפתית ועד האביב הערבי, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למרד עממי ולאי-ציות בשלטונות כתוצאה מהתנהגות אטומה ואכזרית. אלו הסתיימו בדרך כלל בהפיכה והחלפת השלטון. הצד השני של ההיסטוריה מראה שליטים אשר מרדו בחוקי המדינה כדי להשליט שלטון יחיד, לעיתים תוך ניצול הדמוקרטיה, כדי להפוך את עצמם לשליטי יחיד.
ישראל הופכת למקרה ייחודי בדמות שלטון המורד בחוקים, ומעורר תגובת נגד ספונטנית של מרי אזרחי בדמות תופעת אי-ציות מידבק, שסופה עדיין לא ידוע אך ניתן להעריכו בסבירות גבוהה של ודאות.
ראשון מקבעי הסרבנות כמדיניות ממשלתית היה בנימין נתניהו, שנרמל ומימן את סרבנותם של צעירים חרדים לחוק המחייב את גיוסם לצה"ל, והפך את הסרבנות לאסטרטגיה שלטונית גלויה ומתוקצבת. נתניהו, שלא הבין בזמן אמת את הסכנה, לא צפה את צונאמי הזעם של כל חלקי האוכלוסייה, מקפלניסטים ועד גבעת-שמואליסטים למול הסרבנות החרדית.
בני בריתו לסרבנות הגיוס היו השרים הבכירים אריה דרעי, משה גפני ויצחק גולדקנופף, שגינו ותקפו מילואימניקים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם שהעזו לדבר על הפסקת התנדבות, כשבאותו זמן הם משחררים ביד קלה אברכים צעירים, חסונים וקלי רגליים מחובת הגיוס כדי שיוכלו לפזז בחתונות חבריהם הסרבנים, ולשוטט בין הצ'ולנטיות הריחניות של בני ברק ומאה שערים בזמן שאחיהם ניזונים ממנות קרב ומסכנים את חייהם.
יריב לוין, סגנו הנאמן של נתניהו, ביקש להיות מקורי ובחר מתווה סרבנות משלו כשהחליט להחרים את נשיא בית המשפט העליון כאילו היה סוכן זר של ישות אויב. מיד אחריו הלכו במשעול הסרבנות והחרם גם השרים בן גביר, סטרוק שקראו לפגיעה בבית המשפט וכמובן השר אמסלם, הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית, שכינה את בית המשפט ארגון פשע שאת נשיאו יש לכלוא.
שר האוצר סמוטריץ', המחזיק גם בתיק שר במשרד הביטחון ואחריותו הישירה לטבח אינה מוטלת בספק, לא נשאר מאחור ובחר לעצמו יעד אחר לחרם שלטוני בדמות ראש שירות הביטחון הכללי, שאותו זיכה בחרם מופגן בעת שזה מסר סקירה ביטחונית חשובה.
נתניהו ושריו נפלו בקונספציה
בעוד שנגיף הקורונה מיוחס לתקלת מעבדה בסין, ממנה התפשט לעולם כולו, הרי שנגיף אי-הציות המידבק הופק והופץ בכוונה על ידי קבוצת מנהיגים בירושלים, אשר ראו בו נשק ביולוגי מתוחכם ומהונדס שבו יוכלו רק הם להשתמש נגד יריבים פוליטיים.
המציאות מראה שהם טעו. נשק ביולוגי מכל סוג אינו נשלט והביולוגיה האנושית מאמצת במהירות נגיפים מידבקים רבי השפעה, שיש בכוחם לשנות מציאות פרטית או לאומית. כך התחוללו הפיכות ענק, כך סולקו מנהיגים אלמותיים וכך באו לעולם שינויים טקטוניים שנצרבו בהיסטוריה כתוצר של היבריס מנהיגותי או סתם טירוף מסוכן.
נתניהו ושריו הבכירים נפלו בקונספציה. מחלת אי-הציות התפשטה במהירות בצה"ל, שבו קצינים ולוחמים אינם מוכנים לקבל מרותם של ראשי שלטון סרבנים המורים להם להתגייס ולסכן את חייהם. מורים ומורות, שרבים מהם נשאו חלק קשה ומתיש במאמץ המלחמתי, בחרו להשתמש באי-ציות בדמות מחלה מלאכותית כדי לסרב לעבוד עבור מי שגזל את כספם לטובת אלו שאינם עובדים ואינם משרתים. גננות אמיצות, שיום בהיר אחד גילו שנגזלה מהן כבשת הרש האנורקסית ממילא, בחרו שלא לציית לשר אוצר חזירי, שביד אחת מחלק את כספי המיסים לבוחריו, ונוזף במי שאוספות שקל לשקל כדי להתקיים.
וכעת, הרופאים, שרבים מהם עבדו סביב השעון בבתי החולים בימי המלחמה או חבשו את פצועי המלחמה בשדה הקרב, בחרו שלא לציית למי שהחליט לקצץ בשכרם הנמוך ממילא כדי להצדיק העברת מיליארדים למשרדי המורשת של עמיחי שיקלי ועמיחי אליהו, שתרומתם לחוסן הלאומי אינה מתקרבת לקצה ציפורנם של רופא, מורה או גננת מותשת.
נתניהו ושריו לומדים על בשרם עד כמה טעונה וקשה שאלת הסרבנות ואי-הציות. סרבנות מסוכנת לחברה ולחוסן הביטחוני ויש לשלול אותה על הסף, ובלבד שהיא מוסכמת על כל חלקי העם. אסור לסרב ואסור שלא לציית כדי לא לסכן את ביטחון המדינה או להפקיר את אזרחיה. עם זאת, אם בחרו ראשי השלטון שלא לציית לחוקי המדינה ולבתי המשפט שלה, חובה שלא לציית להם ולהציל את המדינה מסכנת שלטונם.
דמוקרטיה יכולה להיות גמישה בגילויי חמלה וזכויות האדם. אסור לדמוקרטיה לגלות גרם של גמישות או חמלה לזכויות השליט. חובה לציית לשלטון החוק, וחובה לא לציית לשלטון שאינו מכבד את החוק.
תגובות