עמית סגל

אם אמרנו שתצהיר רונן בר הוא בעצם כתב אישום, אז אין ספק שגם תצהיר נתניהו הוא כזה - רק נגד בר. נתניהו עובר טענה אחר טענה, בחתימת ידו, כך שתיאורטית הוא ובר עשויים להיחקר על העניין הזה בפני בג"ץ (אם כי הסיכוי לכך איננו גבוה) – ומנסה לפרקן באמצעות ראיות. לצורך כך הוא עושה מהלך מאוד חריג ומשתמש בסמכותו כראש הממשלה כדי להתיר לפרסום קטעים מדיונים שאם לא כן היו חסויים למשך 50 שנה כמו ישיבות קבינט ועוד.

הדבר הכי מעניין מבחינה ציבורית בתצהיר, אם כי פחות מבחינה משפטית לשני הצדדים, היה הסיפור של 7 באוקטובר. כאן חשף נתניהו בפעם הראשונה את הערכת המצב המלאה של ראש השב"כ כשעה ורבע לפני המתקפה. הרי בר אמר בתצהיר, ולא ברור למה הוא נכנס לנושא הזה, כי השב"כ כשל ב-7 באוקטובר וזהו שדה מוקשים שהוא לא יכול לצאת ממנו טוב, שהוא העביר התרעה ב-05:15 בבוקר וביקש לעדכן את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. נתניהו, בתגובה, פשוט מראה במלואה את חוות הדעת של השב"כ שאמרה שיש להימנע מהסלמה רחבה כדי שלא תהיה מיסקלקולציה, לצד שלל ציטוטים נוספים.

מבחינה משפטית, מה שניסה בר לעשות, לדעתי, הוא לצאת מהדיון הפורמליסטי שאומר אם לממשלה יש סמכות לפטר את ראש השב"כ, כן או לא, ובעצם לטעון שמדובר בשאלה הרבה יותר עקרונית - הדחת ראש שב"כ בגלל שעמד על עקרונותיו מול ממשלה שרוצה לפגוע בדמוקרטיה. בר הלך הרבה יותר רחב: הוא טען - אני ז'אן דארק של השמירה על עקרונות השב"כ, ואני אשאר פה עד שהדבר לא יובטח על ידי בג"ץ. נתניהו, מנגד, טוען שאין כלום בסימוכין שסיפק בר שיתמוך בטענות הללו.

אני חושב שבסופו של דבר אנחנו נחזור בדיוק לאותה נקודה שבה היינו בדיון הראשון - כשהשופט נעם סולברג ניסה להבין מהו התאריך שבר מתכוון לפרוש, ולקדם איזושהי פשרה. בדיון הקרוב בבג"ץ, לדעתי, גם שני השופטים שאיתו יצטרפו לסולברג, יפנו שבר ויגידו - תן תאריך, ובוא נראה אם אפשר לגמור את הסיפור בפשרה, במקום לגרור את המדינה לעוד שבועות של כאוס.

דפנה ליאל

נראה שבר ראה בעניין הכטב"ם והדרישות שעלו כתירוץ לשיבוש העדות במשפט. נתניהו נתלה בזה ומציג את העניין כסוגיה ביטחונית שרק ביקש להסדיר כדי להבטיח את ביטחונו. בנוגע לציות לבג"ץ - נתניהו לא מתייחס ישירות, אבל טוען שבר לא צירף תימוכין לזה. באשר לטענות הביטחוניות אין בכלל ספק באשר לכישלון העצום של השב"כ (וגם לא היה לפני התצהיר של נתניהו). בנוגע לריגול אחרי אזרחים - נתניהו לא מכחיש שחשב שנשקפת מהם סכנה לסדרי המשטר ומוסדותיו, בר לא חשב שזה מגיע לכלל סכנה לאלימות ולכן מתייחס אליהם כאל אזרחים מן השורה.

ירון אברהם

ראש השב"כ בר לא הביא דבר אחד בחשבון: לנתניהו יש עליו יתרון דיוני מובהק. על פי חוק השב"כ, סעיף 19א'3, ראש הממשלה רשאי להתיר פרסום מידע שאסור לפרסום לפי הסעיף הזה. מה שהוא יכול לעשות, לא יכולים לעשות עובדי השירות וגם לא הממונים על השירות. במובן הזה, כשנתניהו מצרף חומרים סודיים עם סטנוגרמות - יש לו יתרון על ראש השב"כ.

בשורה התחתונה, בלי חקירה נגדית, אין שום דרך להעדיף גרסה אחת על השנייה. כל אחד למי שהוא רוצה להאמין. יש שיאמינו לנתניהו ויאמינו שבר הוא הנוכל הכי גדול, ויש שיאמינו לבר ויאמינו שנתניהו הוא שקרן ונוכל. תצהיר, מתברר, לא שווה כלום בלי חקירה נגדית, למי שעוד מופתע.