טראמפ ביקש לזעזע את העולם על ידי בניית עוצמה קיסרית, לעיתים בריונית, שלא נראתה בזירה הבין-לאומית ובבית פנימה כבר זמן רב. מיומו הראשון בבית הלבן הוא הבהיר כי אינו כבול במוסכמות המוסרנות של ביידן, לא "במערכת המושחתת" שבנו ביידן ואובמה ולא ב"חולשה האמריקנית" של הדמוקרטים ואפילו הרפובליקנים. "לא נדבר עוד על מוסר שקרי", אמר הנשיא. "אלא על תוצאות אמיתיות וקידום אינטרסים אמריקניים מובהקים. בני הברית שלנו יהנו מכך והיריבים יסבלו".
נתניהו והמחנה הימני, כמו רבים אחרים בישראל, התמכרו מיד. הפטרון של היהודים הגיע. הוא ימגר את האויבים שלנו במזרח התיכון וגם בתוך ארצות הברית, שם האנטישמיות התפרצה לממדים מבהילים. הסנקציות על הקמפוסים זכו למחיאות כפיים בירושלים. טראמפ אמר לנו - "תפעילו עוצמה בעזה, תכריעו". הוא גם הבטיח שלא יהיה הגבלות על חימושים ושאמריקה לא תדרוש עוד מישראל דרישות הומניטריות של כניעה, מבית מדרשם של הליברלים.
נתניהו ואוהדיו התאהבו מחדש בפטרון הטוב של היהודים. הוא נתן חיים חדשים לראש הממשלה ולקואליציה שלו, סמוטריץ' וסטרוק הכריזו על ימי הגאולה. ראש ממשלת ישראל הבטיח לטראמפ שנסיים את המלחמה בעזה על מנת שיוכל להקים בעזה את חזונו לריברייה צרפתית בחסות ובבעלות אמריקנית. ואכן, טראמפ הוגדר המשיח האולטימטיבי, ובימין זעקו שהוא יאפשר לנו להגלות את את כל הפלסטינים, להכות באיראנים, לכבוש בסוריה, ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
העובדה שטראמפ לא מתמקד בסוגיות מוסריות ואפילו באמריקה חיסל את הסוכנות להפצת הדמוקרטיה בעולם, נתנה גושפנקא לימין הישראלי לנהל מלחמת חורמה במוסר הפרוגרסיבי "השקרי". ביקור ראש הממשלה אצל מנהיג הונגריה אורבן הפך לגולת כותרת, במהפך האידיאולוגי נגד הליברליזם.
אבל נתניהו ואנשיו שכחו שטראמפ לא מתמקד באידיאולוגיה. עבורו, לעוצמה חייב להיות תרגום ברור ומהיר בתחום הכלכלי והגיאו-פוליטי, שטוב לאמריקנים. אומנם מתחילים במדיניות של כאוס ובריונות, אבל מתיישרים מהר וגוזרים הישגים כמו אנשי עסקים. בזירה הבין-לאומית, טראמפ העליב את הנשיא זלנסקי אבל סגר עם אוקראינה הסכם מינרלים. הוא אפילו השלים עם ראש ממשלת קנדה החדש, הליברלי, וחתם עם אנגליה הסכם מכסים. אחרי העימות הגדול עם סין, הוא עבר למצב של פשרה והבורסות, שקרסו בפברואר ובמרץ, חזרו למסכים ירוקים, בדיוק כמו שהמשיח הבטיח. גם עם החות'ים חתם טראמפ. הוא אוהב למזער הפסדים ולהגדיר אותם כניצחונות ולעבוד בלי סנטימנטים. האויבים של אתמול הם השותפים העסקיים היום.
נתניהו לא הבין את רוח העסקים והפשרה של טראמפ ומקורביו. הוא הרי הכריז שלא נפסיק עד "הניצחון המוחלט", שעבור טראמפ ואנשיו זהו חזון חסר בהירות לחלוטין. "אין דיווידנדים ממכם", אמר לי בכיר אמריקני בראשית חודש מרץ.
המנהיג הישראלי הוזעק מהונגריה לבית הלבן וקיבל את החדשות שאמריקה מנהלת מגעים אינטנסיביים על העסקה עם האיראנים. במעגל הקרוב לטראמפ התגבשה התפיסה שנתניהו גורר רגליים. הוא לא מסיים עניינים לא נותן פתרון אמיתי לעזה, הוא מכור לקיצוניים שרוצים להתיישב שם, הוא מתעכב בשחרור החטופים ומעל הכול הוא מגלה נטייה מסוימת לסבך את אמריקה במלחמה לא רצויה עם איראן, כפי שנחשף בשיחות שניהל ראש הממשלה עם היועץ לביטחון הלאומי וולץ, שהוגלה על ידי הנשיא כשגריר באו"ם.
טראמפ החליט שהוא משתמש בעוצמתו כדי לבנות את אמריקה, ואת דימויו כאיש שלום. האדם המכונה בריון על ידי הליברלים, מבלבל את יריביו כשהוא זה שעשוי לכנס את פוטין ואוקראינה, ולקדם שלום בין הודו לפקיסטן. אבל רק בעזה עדיין לא מתקדמים במהירות הרצויה. טראמפ, שהעביר את מרכז הכובד לסעודיה, קטאר ולעולם הערבי כולו, הוא עכשיו משיח של אחרים. טראמפ מרחיב את הערוץ הערבי העסקי ומאדיר את עוצמתו בכל העולם. הסכומים הפנומנליים ופאר הארמונות מסנוורים את כולם.
האם טראמפ יהפוך לגיבור העולם המוסלמי? הסעודים, הקטארים ואפילו הסורים החדשים, שאנחנו מכנים קיצונים איסלאמיסטיים בבגדי רפורמטורים, וגם ארדואן - הם חבריו הטובים של טראמפ. השעון של נתניהו פשוט לא מתקתק בקצב ובכיוון של הנשיא אמריקני, ובאופק לא נראים הישגים אמיתיים.
אז מי ישלוט בסוף בעזה? מתי נכריע את חמאס? מתי ישוחררו החטופים? מתי נרחיב את הסכמי אברהם? האם ומתי נסגור דילים עם הסורים? ומה יהיה עם האיראנים? בסעודיה הבליט טראמפ את המחיר שגובה מדיניות נתניהו ממדינת ישראל. מעל הבמה, בפני אלפי מנהיגים ואורחים, הוא בירך את עידן אלכסנדר בשמו וקרא לשחרור את כל החטופים וסוף למלחמה.
>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, שכיהן כראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC
תגובות