עוף החול מתרומם, מנער כנפיו מהחול. עוף החול הוא מדינה שלמה. עוף החול הוא אני, סיפור חיי אחרי שאיבדתי את אחותי ולאחר מכן את אחי, שניהם צעירים ממני שחייהם נגדעו בבת אחת בידי אדם אחר. אני מסתכלת בחדשות, על ממדי ההרס, חורבות, רחובות שלמים, חיים שאינם עוד. בדמיוני אני רואה את עוף החול ואז ממריאה לעתיד של מדינת ישראל - השקעה בשיקום, בבנייה מחדש, שכלול יכולות כוחות הביטחון. יהדות התפוצות מנתבת משאבים לנפגעים בגוף ובנפש, לאנשים שהבתים שלהם נהרסו, לרשויות המקומיות ולגופים שצריכים לבנות בניינים שלמים מחדש. ממלחמה להלחמה. העתיד הוא חיזוק העורף וחיזוק החזית הביטחונית. ובצדק. באים עלינו לכלותינו ואנחנו נפשיל שרוולים, זקופי קומה, נבנה בניינים חזקים עוד יותר מהקודמים. אני מקווה שההנהגה תצליח גם להלחים את הלבבות. שנקום מזה גם מלוכדים יותר, עם אחד.
כל המשאבים הללו, בעת מלחמה ולאחריה, מכוונים לחזיתות המפורסמות שכולנו מדברים עליהן בשיחות סלון. בטור הזה אני רוצה שנפנה את המבט אל סלון אחר. נרים את התריס ונביט פנימה לתוך החזית השקופה, שמדממת בדממה במלחמה הזו. חזית שגם בה יש גופות חרוכות ובתים מפורקים, אבל שם אין משאבים, אין מצלמות טלוויזיה ואין אופנוע של איחוד הצלה.
כשהטילים נופלים, האלימות בבית מתפרצת
החזית השקופה בוערת, יורה ורוצחת נפשות ברגעים אלה. אסור לשכוח את החזית השקופה. זה גם משלנו. זכרו - בזמן שיש מלחמה בחוץ - יש מי שנלחמת על חייהן בתוך הבית. אם זה קרה לאחותי זה יכול לקרות בכל מקום, על אחת כמה וכמה בעת מלחמה, בעת שהסטרס והטראומה מרקיעים שחקים. זו עובדה מדעית - כשהטילים נופלים יש זינוק חד באלימות כלפי נשים בבתים. אז איפה המפקד של החזית הזו? איפה הממ"ד של האלימות במשפחה?
הפניות לקו החם של פורום מיכל סלה הם מדחום רמת האלימות כלפי נשים בישראל. לעמותה מגיעות בממוצע כ-12 פניות ביום (כ-242 בחודש וכ-3,000 בשנה). בתחילת יוני היה זינוק של 85% בפניות (בין 16 ל 32 פניות ביום). כעבור שבועיים, עם תחילת המלחמה מול איראן, חלה ירידה חזרה לממוצע של 12 פניות ביום. כעבור ימים בודדים שוב עלתה כמות הפניות ב 60%, ל 15 עד 28 פניות ביום. גלי העליה והירידה בפניות מצביעה על תופעה מוכרת - בעת מצבי חירום לאומיים הנשים המאויימות נושכות שפתיים ולא מתקשרות. הן בהישרדות נוספת, שקשורה למצב החירום, לחזית הבטחונית בחוץ. רבות מהן סבורות שיש כעת סכנות גדולות יותר מהסכנה שלהן בבית. כלומר עם פרוץ המלחמה (12.6.25) הפניות ירדו. ככה היה בשבעה באוקטובר וגם בעת מגיפת הקורונה. זו תופעה מוכרת שאני מכנה "הגל השקט"; אחרי התייצבות וחזרה לשגרה תמיד יש עליה והצפה גדולה בפניות - אותה אני מכנה "הגל השני". היום אנחנו בתוך הגל השני.

חג השבועות האחרון היה נקודת מפנה. החג המשפחתי הלבן נצבע בדם: בסופ"ש אחד היו שלושה מקרי רצח במשפחה וחמש גופות. מאז החג ועד היום- מקרי הרצח במשפחה מתרחשים מדי שבוע. באותו חודש "מדד הנרצחות של פורום מיכל סלה" זיהה עלייה של 326% ברצח במשפחה, בהשוואה לשנה שעברה: כל 4.7 ימים בממוצע התרחש רצח במשפחה (לעומת שנת 2024 שאז כל 20 יום בממוצע היה רצח במשפחה). נכון להיום במחצית הראשונה של שנת 2025, נרצחו במשפחה 20 נשים ועוד ילד ותינוק. לעומת זאת, בכל שנת 2024 נרצחו 17 נשים במשפחה. כלומר, בפחות מחצי שנה אנו כבר מעבר לתקרת הנרצחות של שנה שלמה. שני שליש מכלל הנרצחות הן יהודיות ושליש ערביות. מגמה מדאיגה נוספת שזיהינו בעמותה היא עליה של פי 6 נרצחות במשפחה בנשק חם השנה, בהשוואה לשנה שעברה.
עמותת פורום מיכל סלה הייתה הראשונה לזהות ולפרסם לציבור את הזינוק המבהיל ברצח ובאלימות כלפי נשים. רגע לפני פרוץ מלחמת עם כלביא, התרעתי בפני ראש הממשלה באמצעות מכתב בהול (9.6.25). ביקשתי שיכנס את הקבינט כי "ישנה מגמה ברורה של אסקלציה מבהילה שלא ראינו מעולם בהיסטוריה של ישראל, פצצה מתקתקת מאחורי התריסים המוגפים. זהו מצב חירום לאומי של אלימות כלפי נשים בתוך הבית".
בעת הזו לא היה לי מושג ששלושה ימים לאחר מכן ראש הממשלה ישגר מטוסי קרב לאיראן במהלך היסטורי להגנה על החזית הלא שקופה. מובן שהוא לא השיב לי. למרבה הכאב, במקביל הגופות של נשים שנרצחו במשפחה המשיכו להיערם והטלפון בעמותה לא הפסיק לצלצל. ב 16.6.25 שלחתי מכתב נוסף, הפעם יחד עם עוד 16 ארגונים, לכל ח"כ, שרי הממשלה והמפכ"ל. נכון להיום עדיין אין גורם ממשלה אשר התבטא בנושא. אנחנו עדין שם, בלב הסוער של החזית השקופה. מישהו שומע אותי?
הממשלה לא עונה על המשבר
רצח אחותי מיכל סלה ז"ל, זה הקצה הקיצוני של סקאלת האלימות כלפי נשים. זהו קצה קרחון. הסיפור האמיתי הוא הקרחון ולשם עלינו להישיר מבט - ברגעים אלה יש אבא שמצמיד לאמא סכין לצוואר, ילד מכווץ מתחת לפוך, גרון חנוק מעלבון בארוחה משפחתית. השעון מתקתק. הקו האדום נחצה ואנחנו בתוך האירוע: מצב חירום לאומי בתחום בטחון של נשים בתוך הבית. ברגע זה יש נשים וילדים בסכנת חיים, ללא בטחון אישי בתוך ביתם, שאמור להיות המקום הכי בטוח. ברגע זה נשים מאויימות חוות פחד מוות ומבוהלות, הן פונות לעזרה. למשל לאחרונה מוקדנית שלנו סיפרה על אישה שהבן זוג שלה פעם ראשונה היכה אותה כשהיתה אזעקה. היא ניסתה להכניס אותו לממ״ד והוא היכה אותה. הסטרס בבתים בישראל רק עולה, הפוסט טראומה מתרחבת והאלימות בבית מטפסת. כשנחזור לשגרה יפתחו בתים וימצאו גופות של נשים. המספרים מדברים- הרי לא ראינו נתונים כאלה בכל השנים האחרונות. אי אפשר יותר להסיט את המבט הצידה מחזית המלחמה בבתים - חזית מדממת ושקופה. זהו צו 8 לפעולה מיידית להצלת חיים. זה בהול, לפני שיהיו לנו 20 נרצחות נוספות במחצית השנייה של 2025. שינה ערבה בלילה זה בטחון לאומי ואינטרס לאומי. הן ערות ומייחלות לצאת לחירות.
גם הטור הזה- הוא הנפת דגל אדום בוהק מתוך לב החזית השקופה של המלחמה. מתחת לפני השטח מתחוללת שריפת ענק, מגמה מבהילה של עליה חדה והיסטורית של רצח נשים ואלימות בבתים. אסור שנרדם בשמירה על בטחונן של נשים. אסור שנגיע לקריסה בכל הנוגע לבטחון אישי. דמן של אחיותינו זועק אלינו ממעמקי האדמה. הדם הזה הוא על הידיים של מקבלי ההחלטות. אפשר להציל חיים. ישנם כיוונים ופתרונות מהירים שניתן לקדם וטרם בוצעו.
בתקופה שלפנינו העולם הפילנתרופי וגם גורמי הממשל יעבירו את המשאבים לשיקום המדינה ובנייה מחדש של בניינים. במקביל, אם כל התחום של אלימות במשפחה ימשיך להיות שקוף ולא יזהו אותו כחזית נוספת של המלחמה שיש לפעול בתוכה באופן בהול - המחיר יהיה יקר מאד.
כאן נכנסים לתמונה מקבלי ההחלטות. צריך לדבר על זה שהאלימות במשפחה היא חזית שקופה מהיום הראשון של מלחמת חרבות ברזל, והגענו לנקודה בה סיר הלחץ בבתים התפוצץ. חובה לכנס דיון קבינט באופן בהול, יחד עם ראשי מערכת הבטחון, לקבל החלטות מיידיות, להוריד אותן למטה ולצאת בפרסום לציבור. המטרה היא למנוע את הרצח הבא וגם להשרות בטחון בקרב ציבור הנשים המאויימות בתוך ביתן.
מה לעשות? קודם כל – העלאת מודעות הציבור לפתרונות מעשיים. בדיוק כפי שפיקוד העורף פירסם לכולנו הנחיות לגבי "צבע אדום", בדיוק כך נכון שהמשרד לביטחון לאומי יפעל. על המשרד לפרסם על השירות החדש ומציל חיים של פיקוח טכנולוגי במקרים של אלימות במשפחה (בשמו העממי "איזוק אלקטרוני"). מיה כהן ז"ל ואסתר חובב ז"ל נרצחו באפריל האחרון כאשר היה להן צו הגנה כנגד הרוצח. אילו היה להן פיקוח טכנולוגי הן היו היום בחיים בוודאות.
מתוך אלף נשים מאוימות מצד בן זוג, המוכרות למשטרה, בשנה האחרונה רק 17 קיבלו פיקוח טכנולוגי לאכיפת צו הגנה של אלימות במשפחה. אגב ההקצאה הממשלתית היא 100 נשים מאוימות במקביל. מדי חודש מוגשות 750 בקשות לצווי הגנה בנושא אלימות במשפחה וכל יום נפתחים במשטרה 50 תיקי אלימות במשפחה. איך יתכן שרק 17 נשים בשנה שלמה קיבלו פיקוח טכנולוגי? נשים מאוימות דיווחו לפורום מיכל סלה שהן ועורכי דינן ואף השופטים שדנו בבקשת צו ההגנה - לא הכירו את האפשרות לקבלת פיקוח טכנולוגי מציל חיים. עד היום הממשלה לא ביצעה קמפיין לפרסם את שירות ההגנה מציל החיים הזה לציבור. לכן נשים לא יודעות וגורמים רלוונטים לא יודעים להפנות. זה מהלך פשוט שמפקד החזית השקופה יכול לקדם היום.
היישרת המבט אל הקרחון, אל החזית השקופה משמעה הקצאת משאבים - זמן וכסף. דיוני ממשלה, העלאת מודעות באולפני הטלוויזיה והצבת פרשן או פרשנית קבועה במהדורה המרכזית לנושא בטחון נשים, הזרמת תקציבים לארגוני השטח. כמו שתורמים לאיחוד הצלה ששולחים אופנוע לבניין שקורס, צריך לתרום לעמותת פורום מיכל סלה שנותנת הגנה לבית, לפני קריסה פנימה מפיצוצי המשנה של המלחמה.
זה הזמן לגייס את מפקד החזית השקופה. להשמיע את הקול של אחיותינו, לדבר על זה בשיחות סלון ובאולפני החדשות. לוודא שיעברו לחזית הזו משאבים כדי שהיא לא תתייבש. אלו ימים בהם עוף החול מתרומם והעתיד הוא חיזוק העורף וחיזוק החזית הבטחונית. העתיד הוא בית בטוח מפני טילים בליסטים בחוץ וגם בפנים. העתיד הוא בטחון בבית.
>>> לילי בן עמי היא מייסדת ומנכ"לית פורום מיכל סלה, להצלת חיים ומניעת אלימות נגד נשים
תגובות