רב"ט נועם וסמל שלום, לוחמים בחטיבת גולני, נהיו חברים כבר ביום הראשון של הטירונות. בשבעה באוקטובר החברות הקרובה הפכה לגורל משותף - שניהם נפצעו קשה אחרי שנלחמו במחבלים מעזה, לשניהם נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל.
"אני משרת במוצב עלומים", שחזר רב"ט נועם, "החמ"ל הודיע לנו שיש חדירת מחבלים לנחל עוז. אני הרמתי את הנשק, יריתי אליהם וקיבלתי צרור של שלושה כדורים, אחד ברגל ממש מתחת לברך".
בעוד נועם נלחם מחוץ לקיבוץ עלומים, שלום פעל סמוך לבארי. "פגשתי מחבל בטווח של מטר שירה כמה כדורים", סיפר סמל שלום, "המחבל הזה נהרג. אחריו היה עוד מחבל שירה לי שני כדורים לכיוון הרגל. באותו רגע היא נשברה".
הקרב על החיים
במשך שעות ארוכות ובמקביל אחד לשני הם נלחמו. יחד עם חבריהם מגולני הם נטרלו עשרות מחבלים. נועם נפצע קשה מאוד, שלום הגיע לבית החולים במצב אנוש.
"הוצאתי את הטלפון והתקשרתי לאחי הגדול", תיאר נועם. "התקשרתי לשיחת פרידה, להגיד 'אני אוהב אותך'. הוא שאל אותי אם אני רוצה לדבר עם אמא. לא הצלחתי לדבר יותר מדי, גססתי להם בטלפון".
"שלוש שעות וחצי שאני דיממתי בלי חוסם עורקים", נזכר שלום. "איפשהו מאבד תקווה. אומר שמע ישראל, פרק תהילים, ומתחיל להיפרד בעל-פה".
כמה שעות לאחר מכן, שניהם פונו לסורוקה ואושפזו במרחק של חדר זה מזה. ימים ארוכים היו בין חיים למוות, ללא הכרה. "כשהתעוררתי הסתכלתי על הגוף - שם זה היה רגע המשבר", שיתף נועם. "אתה קולט - אין לך רגל יותר. בכיתי את החיים".
כשנועם התעורר ראשון הוא גילה שכדי להציל את חייו של שלום הרופאים נאלצו לקטוע את רגלו. "גם לו נקטעה רגל, רגל ימין, אצלי זו רגל שמאל, אנחנו משלימים אחד את השני". שלום התפרץ: "רק שהוא מידה 44, בקושי".
שני החברים עברו יחד למחלקת השיקום האורתופדי של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, ששם נמצאים רוב פצועי המלחמה, וגם שם הם נשארו יחד. "נועם הגיע לפניי ביום", אמר שלום, "כשהגעתי לפה הלכתי לאחות האחראית וביקשתי שאהיה איתו, שנוכל לחזק אחד את השני".
לשניים שאיבדו חברים קרובים יש דרך מיוחדת להתמודד. "האופטימיות שלנו לעולם לא תלך", שיתף שלום. "ואני אגיד גם למה - בשביל אותם אנשים שהגנו עליי בנפשם. בשבילם אני לא אאבד את האופטימיות". נועם הצטרף: "יש רגעים של קושי שפתאום אתה שומע אותו סתם מקלל באוויר כי כואב לו, אז אתה זורק לו: 'אחי, הכל טוב, אתה יכול, קטן עליך".
את הסיפור שלהם הם פרסמו ברשתות, והפוסטים הגיעו למאות אלפי ישראלים. מאז, לא מעט מהם מגיעים לבקר ולחזק, גם האנשים שהם עצמם הצילו. "רצינו להגיד להם תודה מהלב, שבזכותם אנחנו פה", סיפר אלון שמשון שחולץ מהמסיבה ברעים והגיע לבית החולים.
התוכניות לעתיד
השניים סיפרו כי הם רוצים לשמש דוגמה לאנשים אחרים, להפיץ אופטימיות. "כשזה נגמר אני מתחיל לרוץ", אמר נועם, "אחרי זה נטוס לשוויץ לעשות סקי על איזה הר".