דניאלה וגבריאל שם, אחים ילידי העיר אספהאן שבאיראן, עברו שינוי חיים דרמטי לפני שנה וחצי, כאשר עלו לישראל – לא סתם כעולים חדשים, אלא כיהודים שהגיעו מהמדינה העוינת ביותר כלפי ישראל. ההחלטה לעזוב התקבלה מתוך תחושת שליחות פנימית, אולם התזמון היה מורכב: הם רכשו את כרטיסי הטיסה ממש ערב פרוץ המלחמה - ב-8 באוקטובר. אך למרות הסכנות והמצב הבעייתי - הם לא ויתרו על החלום.

דניאלה סיפרה: "משהו בלב שלי אמר: 'או-קיי, זה הזמן לזוז'. ב-7 באוקטובר ראינו בחדשות שהמצב לא כל כך טוב, אבל לא התייחסתי לזה כל כך ברצינות". גבריאל המשיך: "ממש ראינו את הסרטונים. אמרנו שאולי נחכה עוד כמה חודשים ויהיה יותר טוב - אבל הרגשנו שאם עכשיו לא עושים עלייה, אז כבר לא עושים בחיים". דניאלה הסכימה עם אחיה והוסיפה: "עלינו ב-12 באוקטובר - ואחרי שעתיים כבר שמעתי את האזעקה הראשונה בחיי".

גבריאל ודניאלה שם, עולה חדשה מאיראן
גבריאל ודניאלה שם

דניאלה היא צלמת מקצועית וגבריאל הוא מוזיקאי שמנגן בכלים פרסיים מסורתיים. השורשים העמוקים שלהם באיראן, ובייחוד בעיר הולדתם אספהאן – לא בקלות ייטשטשו. בעיני הישראלים אספהאן מזוהה בעיקר עם כור גרעיני, ואילו עבור שני האחים זהו בית מלא בזיכרונות. דניאלה תיארה את העיר בה גדלה והתחנכה כמרהיבה ביופייה וכעתירת היסטוריה. "אני מתגעגעת כל כך", אמרה.

למרות החיים תחת משטר נוקשה, לשניים הייתה ילדות יחסית יציבה, במהלכה שמרו מסורת יהודית בבית וקיימו תפילות בעברית ובפרסית. דניאלה סיפרה שהיא הייתה היהודייה היחידה בכיתתה, אך תמיד הצהירה בגאווה על זהותה. גבריאל לעומתה סיפר על הקשיים בבית הספר לבנים, שם נדרשו התלמידים לצעוק "מוות לישראל" - אך הוא מעולם לא השתתף בכך. "ממש רציתי לדעת איך זה להיות יהודי במדינת ישראל", סיפר. 

גבריאל ודניאלה שם, עולה חדשה מאיראן
אספהאן, עיר הולדתם של דניאלה וגבריאל

מעבר ללימודיה באוניברסיטה, דניאלה למדה צילום במשך שלוש שנים לערך. היא סיפרה שבאיראן הנשים עובדות ולומדות, אך עדיין נאלצות להסתובב מכוסות ברחובות. "זה לא פשוט, אבל התרגלתי", אמרה. בארץ, כך סיפרה, היא נהנית מהחופש ללכת עם שיער פזור ובגדים לבחירתה: "אני מרגישה יותר חופשייה עכשיו - אני מרגישה יותר אני". 

אך המחיר של העלייה ארצה לא פשוט. בניגוד לעולים מארצות אחרות, האחים יודעים כי לא יוכלו לשוב ולבקר את משפחתם באיראן - מה שהופך את המעבר לישראל לחד-כיווני ולבלתי הפיך. כעת, כשהוריהם חיים באיראן, והם בישראל - תחושת הקרע הפנימי עמוקה. כמו כן, השיח המתמיד בתקשורת על עימות אפשרי בין ישראל לאיראן רק מגביר את הדילמה. "עזבתי את כל מה שהכרתי", שיתפה דניאלה. "אני איראנית תמיד, איראן זה הבית שלי - אבל אני גם יהודיה, אז זה לא פשוט בשבילי".

דניאלה שם, עולה חדשה מאיראן
דניאלה שם

למרות האתגרים, דניאלה וגבריאל מתאקלמים בארץ, ובמקביל לא מוותרים על הזהות והיצירה. גבריאל מופיע עם נגנים ומציג את המוזיקה הפרסית בישראל, בעוד דניאלה עובדת על ספר צילום שמתעד את בתי הכנסת העתיקים של הקהילה היהודית באספהאן – שחלקם כבר אינם פעילים.

בסופו של דבר, האחים דניאלה וגבריאל הם סיפור של שייכות כפולה ואמונה גדולה בעתיד טוב יותר - אך גם של געגוע בלתי פוסק. "אני משתמש בגעגועים שלי ברגע שאני מנגן", סיפר גבריאל. דניאלה הוסיפה: "כל הפרסים שגרים פה רוצים לחזור - זה החלום שלנו. לא ידעתי שלא אוכל לחזור ולהסתכל על השקיעה באספהאן - אבל לפחות יש לי את התמונות".

גבריאל שם, עולה חדשה מאיראן
גבריאל שם