491 יום שהה החטוף לשעבר אור לוי במנהרות חמאס, הוא לא הפסיק לחשוב על אשתו, עינב ז"ל שנרצחה כשהסתתרה במיגונית, ובנו, אלמוג שמחכה לו בארץ. למעשה, לוי מספר כי זה מה שהחזיק אותו שפוי במהלך החודשים הקשים כשכמעט לא מצא תקווה להיאחז בה. כעת, כשעל הפרק עומדת עסקה להחזרת חטופים - הוא מרשה לעצמו לגלות אופטימיות זהירה ומספר כיצד חייו וחיי בנו השתנו מאז החזרה.
בימים האחרונים שב לוי עם בנו מטיול בעולם, דבר שהקנה המון אוויר לנשימה לשניים שכה ציפו לכך. "אלה הדברים שמחזיקים אותי חי", סיפר. "היה קסום, אלמוג נהנה והיה מבסוט מכל רגע, אני הרשיתי לעצמי קצת לשמוח כי ראיתי כמה טוב לו". החטוף לשעבר המשיך וסיפר על סיטואציה שקרתה וצבטה את ליבו: "לא מזמן הייתי איתו בגינה ומישהי ניגשה אליו ושאלה אותו עם מי הוא, הוא ענה: 'רק אני ואבא', זה בעט לי בבטן".
"זו תחושה קשה, אנחנו חיים במדינה שדברים כאלה קורים, שילדים עוברים דברים כאלה", המשיך ואמר. "זה שולח אותי לכל ההורים שנמצאים מתחת לאדמה בעזה, והילדים שלהם לא רואים אותם. זה כאב שאני לא יכול להתחיל לתאר אותו".
למרות הכל, לוי מרשה לעצמו לשמוח מעט ולקוות שהעסקה המדוברת אכן תצא לדרך: "כל פעם יש תחושה של חזרה לשגרה, ואז משהו מטורלל חדש קורה. בימים האחרונים אנחנו שומעים דברים טובים, אז אני קצת מתרגש וחושב על מה יכול לקרות".
מה אתה מדמיין שיכול לקרות עם העסקה?
"יצא לי לחשוב על זה. ההתרגשות שלי היא אפילו לא בגללי, היא כי אני יודע שיש אופטימיות מהצד השני. כשיש אופטימיות, אז החטופים ששם מרגישים את זה, זה נותן עוד אור קטן של תקווה בימים קשים. הם עוברים ימים מזעזעים, וזה לא חיים. אתה שומע את השיח של החוטפים שלך ושהם אופטימיים, כשהם ככה אתה יכול להרוויח מזה, בין אם זה כוס תה, או איזו חלווה קטנה. הם פתאום קצת יותר בטוב איתך. מרגישים שזה עוד שנייה נגמר - אז גם אתה מרגיש את זה".
אבל מה קורה אם זה לא מתממש? יש הרעה?
"בטח, כל הזמן. אתה כל פעם מרגיש שיש פטיש שדופק עוד ועוד. אני זוכר שתמיד היינו אומרים: 'אף פעם אל תגיד שזה לא יכול להיות גרוע יותר' - כל פעם קורה משהו ונהיה גרוע יותר. כשאתה חושב שאתה בתחתית של התחתית, אתה מבין שמפה יש לך רק לרדת".
לוי סיפר על ההתמודדות עם האובדן לצד האבהות שמכריחה אותו להמשיך הלאה, גם בימים הקשים ביותר: "אני מאמין שהדרך היחידה היא למעלה, בטח כשיש לי ילד באחריותי שאני צריך לתת לו את הטוב ביותר. זה קשה, וכל יום הוא מאבק, אבל אנחנו צריכים להיות חזקים, ולהמשיך קדימה, לא לשקוע. עינב תמיד הייתה זו שלומדת ובאה עם סיכומים של איך צריך להתנהג, אני הייתי מנסה לזרום עם זה. פתאום אני בשני הכובעים וזה קשה, אני כל הזמן חושב מה היא הייתה עושה?".
את מי אתה מרגיש שהשארת מאחור בעזה?
"הייתי עם אלון אהל במשך 490 יום, נחטפנו יחד מהמגונית ועברנו את כל המקומות שהגענו אליהם בתוך עזה, ומתחת לאדמה, אני חזרתי והוא עדיין שם. זו סיטואציה סוריאליסטית לחלוטין. אני רואה את הספירה של הימים וכל פעם מקבל בעיטה לבטן מחדש. זה כבר נראה לא אמיתי בשום צורה, הכל מטורלל. אנחנו נאחזים בכל טיפת אופטימיות, אבל הדברים מורכבים".
תגובות