מבצע "שומר החומות" מול חמאס ברצועת עזה, נמשך כעשרה ימים, ופרץ לאחר שנורו רקטות לעבר ירושלים ביום שני ה-10 במאי, במהלך אירועי יום ירושלים. במהלך המבצע נורו לעבר ישראל מעל 4,400 רקטות. העיר שספגה את כמות הרקטות הגדולה ביותר היא אשקלון, אליה נורו בחמשת הימים הראשונים של המבצע 704 רקטות, עם פגיעה ב-61 מהבתים. הירי הגיע עד חבל אילות בדרום ועד יישובי השרון. גם מכיוון לבנון נורו חמש רקטות לעבר עכו ויישובי הקריות. במקביל למבצע מול עזה פרצו בערי ישראל התפרעויות קשות בין יהודים לערבים שהובילו לנזקים אדירים בנפש וברכוש.
מנתוני מד"א עולה, כי במהלך המבצע טופלו 357 נפגעים ברחבי הארץ, מתוכם 10 שנהרגו מפגיעה ישירה, הדף ורסיסים ו-3 שנפצעו אנושות בדרך למרחב מוגן ונפטרו מפצעיהן. 119 פצועים מרסיסים, הדף ושברי זכוכיות, בהם 7 קשה, 13 בינוני ו-99 קל טופלו במהלך ברחבי הארץ. 226 פצועים נחבלו בדרכם למרחב מוגן, בהם 1 במצב קשה, 5 בינוני ו-220 קל. בנוסף 257 נפגעי חרדה טופלו ע"י צוותי מד"א וחלקם אף נזקקו לפינוי להמשך טיפול.
בהפרות הסדר שהתקיימו ברחבי הארץ טיפלו כוחות מד"א ב-196 נפגעים, בהם גבר בן 56 שנפצע אנושות בראשו ונפטר מפצעו, 10 קשה, 30 בינוני ו-155 במצב קל.
במבצע וכן במהומות נהרגו 16 בני אדם - אלה שמותיהם:
סהומיה סנטוש, בת 32, אשקלון
סנטוש, אזרחית הודית, נהרגה ביום שלישי (11.5) מפגיעת רקטה בבית באשקלון בו היא עובדת כמטפלת. סנטוש והמטופלת שלה, בת ה-80, לא יכלו להגיע למקלט הקרוב לבית, שנמצא במרחק של יותר מדקת ריצה מבית המגורים. סנטוש, אם לילד בן 9, עבדה בישראל בשמונה השנים האחרונות.
נלה גורביץ, בת 52, אשקלון
גורביץ' נהרגה מפגיעה ישירה של רקטה בבניין בו התגוררה, באותו המטח ממנו נהרגה גם סנטוש (שלישי, 11.5). בעלה ששהה עמה נפצע. שכנה של בני הזוג תיארה את רגעי הזוועה: "ראיתי את השכן יוצא החוצה וצועק 'אשתי מתה, אין לי אישה'. זה היה ממש מפחיד".
לאה יום טוב, בת 63, ראשון לציון
יום טוב, אם לשניים וסבתא לחמישה נכדים נפגעה מרסיסים רבים שעפו לעבר ביתה ביום רביעי (12.5). היא נפטרה בזירת האירוע. "אימא הייתה אישה שכולה אהבה, נתינה ועזרה, ששימשה כמטפלת ברפואה טבעית. זה הורגש אצל כל מי שבה איתה במגע - שכנים, נכדים או אדם זר ברחוב. בשנים האחרונות מאז שאבא נפטר, אימא חיה את החיים במלואם. ביום שבת שוחחתי איתה והיא אמרה לי: 'אני מגשימה את עצמי'. היא הייתה במקום מאוד טוב בחיים", סיפר ל-N12 משה פלד, בנה הבכור של לאה.
למרות הבשורה הקשה לעיכול, הבנים מנסים לשמור על אופטימיות ולעכל את אשר אירע: "המשפחה עדיין מעכלת את המשמעות של לחיות חיים ללא אימא. המשפחה מאוחדת כחלק מהמורשת של אימא. גם את האסון ואת האבדה הגדולה שלה, ולהמשיך לחיות בלעדיה - נחצה יחד. אנחנו לא הנפגעים היחידים, יש עוד רבים ונמשיך קדימה".
נאדין עווד, בת 16, כפר דהמש
באחד מימי המהומות הקשות בלוד, גם הרקטות הגיעו לשם. נאדין נהרגה ביום רביעי בלילה (12.5) מפגיעה ישירה של רקטה בביתה, בכפר הסמוך לעיר החבוטה. "תלמידה כל כך מוכשרת, שרצתה לטרוף את העולם", סיפרה שירין נאטור חאפי, מנהלת בית הספר אורט בלוד בו למדה נאדין ב"כאן ב'", על הנערה שפעלה למען דו קיום וחלמה להיות רופאה.
חליל עווד, בן 52, כפר דהמש
חליל נהרג יחד עם ביתו נאדין, מפגיעה ישירה של רקטה בכפר דהמש שליד לוד.
סמ"ר עומר טביב, בן 21, אליקים
עומר, חייל נח"ל שהיה אמור להשתחרר בעוד כחודש משירותו הצבאי, נהרג מפגיעת נ"ט בג'יפ בו נסע באזור נתיב העשרה. בתקרית נפצעו שני לוחמים נוספים. טביב השאיר אחריו זוג הורים, טלי ואמיר, ואח אחד בכיתה ט'. אימו של עומר, טלי, ספדה לו: "עומר ילד יפה שלי. 6 שנים חיכינו לך. הסבלנות השתלמה. קיבלנו ילד יפה תואר, שכולו אהבה ונחת, אהוב על כולם. ילד שלי, היית לנו בן אכפתי ועוזר, אני מסרבת להאמין שבמקום מכתב שחרור אני עומדת פה עכשיו. בחלומות השחורים שלי לא חשבתי שאגיע לזה. כולי תקווה עומר שלא אכזבתי אותך בשנים האלה, הכאבתי או פגעתי. אם כן אני מבקשת סליחה. לנצח תהיה הילד שלי".
התקרית הקשה שבה נהרג טביב התרחשה ביום רביעי (12.5) בשעות הבוקר. לוחמים מגדוד 931 של הנח"ל לקחו חלק במשימה להגנת יישובים ואבטחה של קו הגדר ברצועה, ופעלו סמוך לנתיב העשרה. הכוח היה בנסיעה מהיישוב לכיוון היציאה האחורית שלו, לכיוון הגדר. טביב ז"ל עלה לנקודת תצפית באזור, ושם נפגע הג'יפ הממוגן שבו נסע מטיל נ"ט ששוגר מרצועת עזה. שני הפצועים האחרים שהו בסמוך לרכב.
עידו אביגל, בן 5, שדרות
עידו נהרג ביום רביעי (12.5) מפגיעת חלק מרקטה שחדרה לממ"ד בו שהה עם בני דודיו, אמו ואחותו. אמו, שני, נפצעה באורח קשה ואחותו בת ה-7 נפצעה באורח קל. אביו, אסף, לא שהה עם המשפחה בזמן האזעקה. במהלך הלווייתו של אביגל נרשם רגע שובר לב, כאשר בזמן ההספד שנשאה משפחתו נשמעה אזעקה והנוכחים נשכבו על הרצפה וניסו להתגונן.
אביו של עידו, אסף, ספד לו: "לפני חודש אמרתי לשני שאני רוצה לראות אותך גדל. אתה כל כך מעניין ומסקרן אותי, ואני רוצה לדעת איך תהיה בעוד שנתיים. את זה כבר לעולם לא אדע. עידו, אני רוצה לבקש סליחה. סליחה שלא הגנתי עליך. סליחה שלא חטפתי את הרסיס במקומך. לפני כמה ימים שאלת אותי: אבא, מה יקרה אם יהיה צבע אדום ונהיה בחוץ?'. אמרתי לך שכל עוד אתה איתי אתה מוגן - שיקרתי".
"אמא שלך ואשתי האהובה שני הגנה עליך כמו לביאה. היא תמיד הגנה עליך. לפני כמה חודשיים דיברנו עליך ואמרנו שאתה ילד מיוחד, אינטליגנציה ונשמה מיוחדת. עידו, אני עצוב שלא הקדשתי לך יותר זמן, סליחה דודקה שלא אהיה איתך עוד. זה תמיד יהיה לי חור בלב. חבקו את הילדים שלכם המון, תהיו איתם, כל השאר הבל הבלים. זה המסר של דודקה. אני הבנתי את זה מאוחר, אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאבות קוברים בנים. אהוב נפשי, שמור עלינו מלמעלה".
>> נקודת התורפה של הממ"ד: איך הצליח רסיס לחדור למרחב המוגן
מרים אריה, כבת 85, מושב שתולים
מרים נהרגה בעת שמעדה בריצה למרחב המוגן בביתה בזמן אזעקה ביום חמישי (13.5)
אורלי לירון, בת 52, נטעים
אורלי, נהרגה לאחר שמעדה בדרכה למרחב המוגן ביום שלישי (11.5), היא הלכה לעולמה יומיים לאחר מכן בבית החולים. אורלי הותירה אחריה את בן זוגה ניר ובנה בן החמש, בארי. היא עבדה כמורה בבית הספר עירוני ה' בתל אביב. בבית הספר ספדו לה, "אנו, משפחת עירוני ה', מודיעים בזאת על פטירתה של אורלי לירון, מורה, מחנכת, אישה מופלאה, אמא לבארי, בת לשושנה, אחות לצביקה ובת זוג של ניר. אורלי לעד תשאר בליבנו". תלמידיה כתבו, "אורלי, שלימדה אותנו, שחינכה אותנו, שהדריכה אותנו בטקסים ובשאר עשייתה הרבה מאוד בבית הספר, נכנסה לכל אחד ואחת מאיתנו ללב ותישאר תמיד חלק בלתי נפרד מבית הספר ומקהילת עירוני ה. אנו כואבים את לכתה מאוד, ומבקשים לחזק את משפחתה ואת צוות המורים בזמנים לא פשוטים אלו".
חוה וקנין, בת 73, חולון
חוה, אמא לשבעה ילדים, נפלה ביום שבת (15.5) בדרכה למרחב המוגן, כתוצאה מאזעקה שהופעלה בגוש דן. היא נפטרה ביום שני, מוצאי חג שבועות בבית החולים.
גרשון פרנקו, בן 55, רמת גן
גרשון נהרג ביום שבת (15.5) מפגיעת רקטה בבית רעוע בו התגורר ברמת גן. על פי משפחתו הוא היה חולה סרטן ונכה 100% ולא יכול היה להתפנות למרחב מוגן או להשתטח על הרצפה לשם הגנה. דניאל גיסו סיפר ל N12 כי אחותו הצעירה נפטרה, הוריו נפטרו ונותרה לו רק אחותו הגדולה, רבקה. "הוא אדם צנוע שבשנים האחרונות נקלע למצוקה. אף אחד לא התייחס אליו ולא עזר לו. הוא היה זרוק ברחוב", הסביר דניאל. "אנחנו עזרנו לו כמה שיכולנו. כשהוא פנה לרשויות לבקש עזרה אף אחד לא עזר. אם הרשויות היו עוזרים לו לא היה קורה מה שקורה מה שקרה. עד שלא קורה משהו אף אחד לא מתייחס.
"יש לו איזה חבר במסעדה שאמר לו בוא יש פה איזה צריך ותגור פה בינתיים עד שיהיה משהו. והיו מביאים לו אוכל ושתייה. אם האנשים הטובים האלה לא היו עוזרים לו אז הוא היה עוד יותר זרוק ברחוב. אף אחד ברשויות לא רוצה לעזור, עד שלא רואים בן אדם מת אף אחד לא מתקשר ושואל עליו".
עשרות הגיעו להלווייתו בבית העלמין ירקון, לאחר שפוסט בפייסבוק קרא להמונים להגיע לחלוק לו כבוד אחרון.
סיקהרין סאנגמרם, אזרח תאילנד, אוהד
וויראוואט קרונבוריראק, אזרח תאילנד, אוהד
סיקהרין ו-וויראוואט נהרגו בעת ששהו בבית האריזה בו עבדו ביישוב אוהד בחבל אשכול. שני עובדים נוספים נפצעו קשה ובינוני מהפגיעה הישירה, וחמישה נפצעו באורח קל.
נשיא המדינה ראובן ריבלין שוחח עם אלמנותיהם של וויראוואט וסיקהרין ומסר להן ולילדיהן מילות נחמה וכאב על האובדן והעביר את תנחומיו גם להוד מלכותו מלך תאילנד, לממשלתו ולאזרחי תאילנד, על תמיכתם בישראל. "אנו בוכים איתכם על אובדן החיים הטראגי בידי הטרור. אני מקווה שתמצאו נחמה במעשיהם ובזיכרונות שהותירו גם אחרי לכתם ואני מתפלל איתכם לימים טובים יותר," אמר הנשיא לבני המשפחות.
הרוגי המהומות בערי ישראל
מוסא חסונה, בן 25, לוד
במהלך ההתפרעויות בלוד ביום שני 10 במאי, יהודי תושב העיר ירה למוות במוסא שלקח חלק בעימותים. שני צעירים נוספים נפצעו מהירי באורח בינוני. גבר בן 34 נעצר בחשד למעורבות בירי. תושבי השכונה בה התרחש הירי, טענו כי ירו משום שחשו סכנה מההתפרעויות, הזעיקו את המשטרה, אך כוחות אכיפת החוק התעכבו והגיעו רק לאחר 45 דקות.
>> החשוד בירי בלוד: "פחדנו לחיינו, הייתי חייב לירות"
יגאל יהושוע, בן 56, לוד
יגאל הותקף בלינץ' בעימותים הקשים בלוד. בלילה שבין שלישי לרביעי, הוא נקלע עם רכבו ללב המהומות, אז נסקל רכבו באבנים ולבנה פגעה בראשו. הוא אושפז במצב אנוש במשך שבוע וב-17 במאי נקבע מותו בבית החולים אסף הרופא. משפחתו הסכימה לתרום את איבריו.
יגאל, נשוי לאירנה ואב לשניים, הוא תושב שכונת גני אביב בעיר. אירנה, אלמנתו אמרה בצער ל-N12: "שוחחנו 20 דקות לפני האירוע, הוא היה בהכנסת ספר תורה באחד המושבים ליד רמלה. לאחר שנפגע הספיק לנהוג עד הבית והתמוטט בחניה. יגאל היה חשמלאי, סמל לדו-קיום, עבד עם כולם, יהודים וערבים. פחדנו מהמהומות, לא האמנתי שזה יגיע עד אלינו - כולם סובלים מזה. צריך למצוא את האנשים שעשו את וצריך לבודד אותם מהחברה".
מוחמד כיוואן, בן 17, אום אל פאחם
במהלך המהומות באום אל-פאחם ב-12 במאי נורה בראשו מחאמיד, לפי טענת המשפחה - מירי משטרתי. הוא אושפז במצב קשה בבית החולים רמב"ם בחיפה ושבוע לאחר מכן ב-19 במאי מת מפצעיו. אביו של מוחמד אמר ל-N12, לאחר מות בנו: "זה היה ירי של שוטרים, אנחנו דורשים את נתיחת הגופה וחקירת מח"ש. הבן שלי הוצא להורג". לאחר מותו, המשפחה החליטה לתרום את איבריו.
השתתפו בהכנת הכתבה: אור רביד, כרמל ליבמן, פוראת נסאר, תמיר סטיינמן, ענבר טויזר