כשרב"ט אמרי חיריק היה במסלול ההכשרה הוא לא דמיין שתוך חודש וחצי הוא ייצא להילחם ברצועת עזה, ייפצע מכדור בכף הרגל ואחרי כל זה - דווקא אחיו, סמ"ר (במיל') ליעד חיריק, יהיה זה שיפנה אותו לטיפול בבית החולים בארץ. "לראות פנים מוכרות אחרי שנפצעתי בעזה זה מרגש", הוא אומר.
אמרי היה במסלול ההכשרה בסיירת צנחנים כשהוא והצוות שלו הוקפצו לעוטף עזה ב-7 באוקטובר. כשהגיעו לשם הם עברו שלושה שבועות של אימונים אינטנסיביים והתמקצעו בלוחמה בשטח בנוי, כדי להכין אותם לרגע שבו ייכנסו להילחם בתוך עזה.
"בתחילת הלחימה עוד לא היינו מוכנים למלחמה מבחינת שלב ההכשרה שלנו. אבל האימונים לפני הכניסה גרמו לנו להרגיש בטוחים. הכניסה שלנו הייתה רגלית ואחרי שמונה קילומטרים של הליכה הגענו למרכז הרצועה - הגבול בין הדרום לצפון", משחזר אמרי. "בזמן שהשריונרים יוצאים למשימות, לא תמיד מוציאים את כלל הטנקים בו-זמנית, אז המשימה שלנו הייתה לאבטח את הכלים והטנקים שנשארים לא מאוישים".
לאחר מספר ימי אבטחה, באחת השמירות, שמעו הלוחמים קולות ירי חזקים מאוד: "עלינו לשמירה ופתאום שמענו כדורים שורקים ממש לידינו. אנחנו רגילים לשמוע קולות ירי ופיצוצים, אבל הפעם הכדורים שרקו קרוב מאוד, ממש לידינו. שמעתי כדור פוגע בעמוד לידי ופתאום הרגשתי מכה ברגל".
"בהתחלה, לא כאב לי בכלל מרוב אדרנלין", הוא נזכר. "ורק אחרי שחלצתי את הנעל ראיתי שאני מדמם. שמתי על עצמי חוסם עורקים והמשכנו בחיפויים לכל כיוון. כשהאש נרגעה פינו אותי בנגמ"ש אכזרית למיגונית בשטח, שבה יש רופאים במילואים. המיגונית היא בעצם בערמות חול שמסתירות האמרים, שבהם נמצאים הרופאים", מסביר אמרי.
אחיו, סמ"ר (במיל') ליעד חיריק שירת גם הוא בסיירת צנחנים וכיום הוא במילואים בפלוגת הניוד בחטיבה 551. בתפקידו הוא אחראי להעביר ציוד ולפנות פצועים. במקרה, כשאמרי נפצע, ליעד היה נהג ההאמר שהגיע לפנות אותו. "אח שלי שמע שנפצעתי, אבל אני לא ידעתי שהוא יהיה שם, הייתי ממש מופתע לראות אותו. לראות את אח שלך ופנים מוכרות בזמן לחימה בעזה זה מרגש, כשראיתי אותו צעקתי לו 'אח שלי' , והוא היה איתי כשטיפלו בי ודאג לי. אני יודע גם שכשהוא ראה אותי הוא התרגש לדעת שאני בסדר ושמח שהוא יכול להיות שם בשבילי בתוך הסיטואציה המלחיצה הזו", הוא מספר.
לאמרי צפויה החלמה של חודש וחצי לפחות, אבל הוא לא יכול לחכות לחזור לצוות. "רק כשהגעתי לסורוקה הבנתי שבעצם נכנס לי כדור לאצבע, שבר אותה ויצא מכף הרגל. הכאב מורגש, אני כרגע לא יכול לדרוך על הרגל, אבל החברים שלי בפנים, אני לא מרגיש שלם עם עצמי כשאני פה והם שם, אני עוד רוצה להגיע ולקחת חלק בפעילות מבצעית רצינית".