sportFive1565226 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

עבור רובנו, הכדורגל הוא תשוקה. מין אסקפיזם טהור שמאפשר לנו להתנתק מבעיות העולם לתשעים דקות או מכנה משותף לשיחה עם אנשים שמעולם לא פגשת. עבור לא מעט שחקנים (והח"מ) כדורגל הוא מקצוע. בין אם הם משחקים אותו, מאמנים אותו או כותבים עליו, בזכות הכדורגל בסופו של דבר הם מביאים אוכל הביתה. מה יקרה אם לא יהיה כדורגל? חלקם הגדול יעברו להתעסק במשהו אחר.

הירשמו עכשיו ל-5 חבר`ה - משחק הניחושים של ערוץ הספורט למונדיאל המועדונים
במקרה של בראיין קראבלי, בלמה המיועד של בית"ר ירושלים, הכדורגל הציל לו את החיים. קרבאלי בן ה-26 נולד בצ`רצ`ו אסול בקולומביה, שכונה קטנה ליד מפלים מהפנטים וליד קאלי, אחת מבירות הקוקאין של העולם. כיאה לעיירות קטנות בקולומביה, מדובר במקום עתיר פשע, אחד שקשה לגדול בו. עוד יותר קשה לגדול בו בלי הורים.

אמו של קראבלי הלכה לעולמה ממחלה כשהוא היה בן 3. לאביו לא היה תפקיד משמעותי בחייו עד שהתנתק מהם לחלוטין בגיל 11, וקראבלי היה עלול למצוא את עצמו ברחובות בגיל צעיר. למרות זאת, המשפחה המורחבת שלו התערבה. סבתו בלה אלנה ודודותיו אימצו אותו באופן מעשי בהתחשב במות האם והזנחת האב. "היא תמיד רצתה שאלמד לעשות משהו שימושי", אמר קראבלי. "כדי שברגע שהיא לא תהיה כאן, אוכל לבנות לעצמי שם".

השם הזה, איך לא, הגיע מכדורגל. קראבלי הצטרף לקבוצה קטנה בקולומביה וטיפס בהדרגה, כשגם הוא העיד כי בתחילת הדרך הוא כמעט ולא שיחק והיה צריך לקנות את מקומו בעזרת אימונים אינטנסיביים וקפיצת גדילה, שעזרה לו להפוך לבלם משמעותי. בחסות אותה קפיצה הוא מצא את עצמו בסייקלון דה קאלי הקולומביאנית, בה המאמן חואן קרלוס מסה אימץ אותו. לא רק במובן הספורטיבי.

 

"מסה טיפל בי כמו בנו. כעשיתי נזק לנעליים שלי, הוא נתן לי חדשות. הוא הוביל אותי בכיוון הנכון". מסה הביא אותו לטורניר כדורגל ב-2014, הפעם הראשונה בה יצא מקולומביה. מזה והוא הגיעו שעתיים לפני כל אימון והוא התקדם בהדרגה, כאשר בקולומביה התלהבו בעיקר מיכולות ההנהגה שלו. הוא אף קיבל את סרט הקפטן.

בגיל 18 הוא הספיק להיבחן בקבוצת המילואים של מלאגה (אז עדיין בליגה הספרדית הראשונה) בספרד ושל בוקה ג`וניורס. שתיהן בחרו שלא להחתימו בסופו של דבר, אחרי שהיה הקפטן של הקבוצה שזכתה במקום השני באליפות אמריקה עד גיל 17. "מאמנים, בזמנו, טענו שאין לו את הכלים הפיזיים כדי להצליח", נטען ב-Capsulas.com.

קראבלי מצא את עצמו מקבל את סרט הקפטן גם בקבוצה עד גיל 20, של שחקנים מבוגרים ממנו בשנתיים, וטען ש"אני רוצה להיות דוד לואיז. אני לומד ממנו, אני לומד מהרבה מאוד סרטונים שלו. המשפחה שלי בונה עליי. אני לא רוצה להיות עוד שחקן".

קראבלי כיוון למקום בנבחרת קולומביה, אבל למציאות היו תוכניות אחרות. הוא עלה מהנוער לבוגרים של מדאיין וכמעט לא קיבל הזדמנות, מה שהוביל אותו למסע נדודים בליגה המקומית. ממדאיין הוא המשיך ללאונס, בה שיחק שלוש שנים בליגה השנייה. אחרי תקופה קצרה שם בה הוא בנה לעצמו שם הוא הגיע לאוניון מגדלנה בה שימש כבלם מחליף, ואז עבר לדפורטיבו פאסטו, הקבוצה ממנה יגיע לבית"ר ירושלים.

דפורטיבו פאסטו היא אחת הקבוצות הקטנות בליגה הקולומביאנית, רחוקה בכמה סדרי גודל מסנטה פה למשל. בהתאם לסדר הגודל של המועדון, פאסטו וקראבלי זכו להתעלמות מאמצעי התקשורת המקומיים במדינה. הוא עצמו הפך לבאנקר בהרכב בשבועות האחרונים בליגה שעדיין משחקת, כך שהוא יגיע לבית"ר, אם וכאשר, כשהוא בכושר משחק.

קראבלי נתפס בעיקר בזכות החוזק שלו, עדות למוסר העבודה לאחר שקיבל ביקורות על כך שהוא לא מספיק חזק בתחילת הדרך. ברגע זכור אחד הוא קיבל שני צהובים מיידית לאחר שנגע ברגלו של שחקן באוויר, מה שהוגדר במדינה בתור "התפוצצות", אבל הוא לא נתפס כשחקן אלים או אחד שמרבה לקבל צהובים. מה הוא כן יודע לעשות? בואו נדבר כדורגל.

 

הצד המקצועי
הדבר שבולט ביותר אצל קראבלי הוא סיפור החיים, בדומה לג`ונבוסקו קאלו (ואפילו לאיילסון טבארס). בית"ר כבר סגרה שני שליש ממצבת הזרים שלה יחד עם מיגל סילבה שימשיך, כששלושת הזרים הראשונים מגיעים לישראל כשמדובר בהזדמנות הגדולה ביותר בחייהם המקצועיים עד היום אך מליגות שנחשבות לחלשות גם ביחס לליגת העל - הקולומביאנית, השבדית והפורטוגלית השנייה. שלושתם, מצד שני, מתאימים לפרופיל המקצועי מבחינת מה שראינו מהם עד עכשיו.

קראבלי, בגובה 1.88 מ` ובמשקל 93 ק"ג, משחק בעיקר בצד ימין של ההגנה. הוא בעל משחק ראש טוב שהתבטא ב-70% הצלחה במאבקים אוויריים על הכדור ובמספר שערי נגיחה, כשבישראל היתרון הפיזי שלו עשוי להיות אף גדול יותר מזה שהיה בקולומביה. הוא מרבה להרחיק עם 5.5 הרחקות במשחק, נתון חריג ומשהו שככל הנראה ישתנה בבית"ר ירושלים שמתבססת בעיקר על הנעת כדור.

קראבלי הראה פוטנציאל בכדורים ארוכים עם 1.5 כאלה למשחק ומסר 19.6 מסירות ב-80% הצלחה, אך מגיע למועדון שונה בתכלית מבחינת הגישה. מקבוצה שהחזיקה בכדור ב-41.3% מהזמן, מקום אחרון בקולומביה, הוא עובר לזאת שהובילה את ליגת העל עם 61.46% מהזמן, קבוצה שחשבה התקפה ותחשוב ככה גם בעונה הבאה. לכן התרומה להתקפה תהיה שונה לחלוטין, כי ההתקפה עצמה שונה לחלוטין.

הקולומביאני לא מגיע בשביל לתרום בהתקפה. הוא מגיע כדי לספק לבית"ר את המימד הפיזי שהיה חסר לה ומרסלן לא הצליח למלא, ובעיקר את היציבות שלא הייתה שם במקרה של מרסלן. היא עשויה להיות מושפעת גם מתקשורת טובה יותר עם סילבה וטבארס, וגם כי פשוט הוא יוקף בשחקנים טובים יותר, וגם מהאופי של קראבלי. הוא סומן עוד מהצעירים כמנהיג טבעי ונחשב לשחקן ווקאלי, כזה שלא מהסס לכוון את חבריו לקבוצה ומוכן לקפוץ על כדורים קשים.

זה, פחות או יותר, מה שבית"ר חיפשה. בין אם לצידו נראה בשנה הבאה את גיל כהן או בלם זר נוסף, ייתכן שלצהובים-שחורים תהיה עליונות פיזית בהגנה יחד עם שני שחקנים בעלי מוסר עבודה גבוה שישאירו הכל על הדשא. האם מה שעבד בקולומביה מספיק טוב בשביל ליגת העל? עוד לא באמת ברור, אבל אפשר להיות בטוחים שקראבלי ישאר לשעות נוספות כדי להשלים את הפער.

ספורט 5
לעדכונים נוספים, תוצאות לייב, חדשות הספורט, תקצירי וידאו של משחקים, טבלאות וסיקור נרחב של ליגות הכדורגל, הכדורסל וכל ענפי הספורט – היכנסו לאתר ערוץ הספורט – ספורט 5.