"מחוץ לתחום של כל הסכם": ההתעקשות האיראנית על חיל הטילים, וקרב הבלימה של ישראל

במערכת הביטחון ובדרג המדיני בישראל שורר קונצנזוס שאין להסתפק בפחות מהשמדה מוחלטת של יכולות הגרעין האיראניות. ישראל דוגלת ב"מודל הלובי" כגישה הנכונה, ודורשת הסכם שיגביל גם את תוכנית הטילים האיראנית, במיוחד טילים המסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים. איראן, שהבהירה כי "מוכנה לקבל מגבלות מסוימות על העשרת האורניום שלה", רואה בהגבלת תוכנית הטילים "קו אדום" שלא ניתן להתפשר עליו וגורם איראני ששוחח עם סוכנות הידיעות רויטרס הבהיר כי הנושא "מחוץ לתחום של כל הסכם".

בתום הסבב השני של השיחות שנערך ברומא לפני יומיים, ולנוכח אי-הבהירות באשר לעמדה האמריקנית, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י טען כי הצוות האמריקני לא העלה בשיחות עד כה "אף נושא מלבד הגרעין".

מה כוללת תוכנית הטילים האיראנית?

"התוכנית כוללת בעיקר פיתוח של טילים בליסטיים ארוכי טווח, לטווחים של מעל 3,000 ק"מ", מסביר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "בנוסף, היא כוללת פיתוח של טילי שיוט לטווחים ארוכים, שיכולים להגיע לטווח של 2,000 קילומטר ולתקוף את חיפה ותל אביב, וכמובן פיתוח של כטב"מים כמו כל סדרת השאהדים למיניהם".

לרשות איראן עומד ארסנל נרחב של אמצעי לחימה מתוחכמים, המכונה על ידי גורמי מודיעין "טבעת האש" סביב ישראל – כחזונו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס שחוסל בידי האמריקאים ב-2020. "הרפובליקה האסלאמית של איראן היא מעצמת טילים בליסטיים", מוסיף קליסקי. "לפי מקורות זרים, ברשותה כ-3,000 טילים בליסטיים ארוכי טווח, מדויקים, חלקם מתמרנים ובעלי יכולת נשיאת חומר נפץ במשקלים ניכרים".

אילו סוגי טילים יש לאיראן?

טילים בליסטיים כמו חייבאר, שיהאב 3, חורמשאר או סג'יל הינם בעלי טווח של 2,000 ק"מ עם יכולת נשיאת מטען נפץ עד 1,500 ק"ג. לאיראנים יש גם טילי שיוט, שהידוע מהם הוא הסומאר, בעל טווח של 2,000-3,000 ק"מ עם יכולת נשיאה של 500 ק"ג חומר נפץ. חלק מהטילים מבוססים על דלק מוצק וחלקם על דלק נוזלי, וחלקם הם טילים רב-שלביים – אחרי שהמנוע נופל, הגוף הקדמי עצמו ממשיך במעוף שלו.

למה איראן צריכה טילים בליסטיים אם היא רוצה נשק גרעיני?

"באופן כללי, נשק גרעיני ללא פלטפורמה הוא חסר ערך", מדגיש קליסקי. "תוכנית הטילים האיראנית משמשת אותם כפלטפורמה לשאת נשק, קונבנציונלי או לא קונבנציונלי, וזאת באמצעים יחסית פשוטים".

לדבריו, היתרון בשימוש בטילים הוא הפשטות היחסית: "אתה לא צריך להחזיק צי של מטוסים, שדות תעופה, מחסות, לאמן טייסים ואנשי צוות. אתה מחזיק גוף מעוגל וארוך, מעלה אותו על משאית או משגר ושולח אותו בהכנות מינימליות ועם צוות שלא חייב להיות מיומן כמו טייס". לדבריו, "איראן מפתחת טילים בליסטיים ארוכי טווח למטרה אחת בלבד – לשאת ראשי קרב גרעיניים. אין להם שום שימוש אחר שמצדיק את ההשקעה העצומה בטכנולוגיה הזו".

במערכת הביטחון סבורים כי מטרתם העיקרית של הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח היא לשמש כפלטפורמה לנשיאת ראשי קרב גרעיניים, ולכן לא ניתן להפריד בין תוכנית הטילים לתוכנית הגרעין.

האם לאיראן יש טילים עם ראשי נפץ גרעיניים?

נכון לעכשיו, איראן לא מחזיקה בטילים עם ראשי נפץ גרעיניים מוכנים לשימוש. עם זאת, היא פיתחה ארסנל של מאות טילים בליסטיים וטילי שיוט, שלפחות חלקם יכולים פוטנציאלית לשאת ראש קרב גרעיני. "אני מניח שאפשר לעשות לחלק מהטילים הסבה", אומר קליסקי. "הטילים נושאים ראשי נפץ של חצי טון ומעלה, זאת אומרת שצריך לעשות להם הסבה מסוימת כדי שיוכלו לשאת דברים אחרים, אבל אני מניח שהאיראנים יודעים את זה".

לדבריו, האיראנים מקבלים עזרה מהסינים, מהפקיסטנים ובאופן סמוי גם מצפון קוריאה. "היום הפער הטכנולוגי כבר אינו מהווה בעיה כפי שהיה בעבר. אתה רואה את החות'ים – אין להם מה לאכול, אבל הם שולחים אליך את הטילים הכי מתוחכמים".

כמה זמן עשוי לקחת לאיראן לפתח ראש נפץ גרעיני שניתן להרכיבו על טיל?

מאז נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין ב-2018, איראן הגבירה את פעילות ההעשרה שלה לרמות קרובות לאלו הנדרשות לנשק גרעיני, והגבילה את הפיקוח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. ​נכון לאוקטובר 2024, איראן הייתה מסוגלת להעשיר בתוך שבוע כמות אורניום המספיקה לחמש פצצות גרעיניות. מאז, יכולת ההעשרה שלה לרמת טוהר של 60% – רמה כמעט צבאית – גדלה פי חמישה. למרות ההתקדמות בהעשרת האורניום, פיתוח ראש נפץ גרעיני שניתן להרכיבו על טיל דורש זמן נוסף. ההערכות הן כי תהליך זה עשוי לארוך שנה עד שנה וחצי.

האם ניתן לפגוע במערך הטילים האיראני בתקיפה צבאית?

"זה לא דבר שאתה יכול לפגוע בו כמו במבצע מוקד של חיל האוויר ב-1967", מסביר קליסקי. "היתרון של הטילים הוא שאתה לא צריך שדות תעופה עבורם, אלא איזשהו מסתור, מנהרה או בונקר תת-קרקעי, שממנו אתה שולף את הטיל ברגע האחרון, מתדלק אותו ושולח אותו. מבחינה זו קשה להשמיד אותם במכת מנע מקדימה".

עם זאת, לדבריו, יש כמה דרכים שבכל זאת אפשר לצמצם את הנזק:

• תקיפה בשלב ההאצה: "לטיל יש כמה שלבים במעוף שלו. השלב הראשון הוא שלב ההאצה, שנמשך כמה עשרות שניות. בשלב הזה הטיל עדיין לא יציב, יש עליו לחצים עצומים, והוא מאוד רגיש. כל פגיעה, באמצעות נשק קינטי או אלקטרומגנטי כמו לייזרים, יכולה לפגוע בגוף הטיל ולשבש את המעוף שלו".
• פגיעה במשגרים: "אם יש לוויינים עם חיישנים טובים, אפשר לזהות את פעולות ההכנה לשיגור, ואז להשמיד את הטילים בזמן שהם נמצאים על המשגרים שלהם או בזמן שמתדלקים אותם".
• פגיעה בתשתיות הייצור: "טיל, בניגוד למטוס, הוא דבר מתכלה – שלחת אותו והוא איננו. אפשר לפגוע ברכיבים שמשמשים לבניית הטילים, כמו בתקיפה האחרונה של חיל האוויר, שפגעה במפעלים המכינים את הדלק המוצק. כך, אין להם אפשרות לבנות טילים המבוססים על דלק מוצק".

מדוע איראן אינה מוכנה לדון בתוכנית הטילים במסגרת שיחות הגרעין?

קליסקי מדגיש כי האיראנים לא מוכנים לוותר על תוכנית הטילים שלהם כי "בלי זה שום נשק גרעיני לא יהיה בעל ערך. אין להם חיל אוויר שיכול להוות אמצעי הרתעה כמו חיל האוויר שלנו, ולכן ההסתמכות היחידה שלהם היא על הטילים".

הוא מוסיף: "תוכנית הגרעין האיראנית מיועדת בראש ובראשונה לשמור על השלטון. זה אמצעי להבטחת המשטר, כי הם מסתכלים כל הזמן על המקרה הלובי ומה קרה לקדאפי שהתפרק מהנשק שלו. אבל הם ירצו אופציה אמינה, ואופציה אמינה פירושה שיש לה גם אמצעי שיגור".

לפי עמדת ישראל, כל הסכם שאינו מגביל את תוכנית הטילים האיראנית יהיה חסר משמעות, שכן איראן תוכל להמשיך לפתח את אמצעי השיגור בעוד היא ממתינה לפקיעת המגבלות על תוכנית הגרעין. לדעת קליסקי, "האיראנים ינסו להוליך שולל את העולם ויחכו בסבלנות עד שתקופת טראמפ תעבור, ואז ימשיכו בפעילות שלהם".