הכל זה מלמעלה: איום הטילים והכטב"מים האיראני – וההגנה הישראלית

מהם הטילים האיראניים שמאיימים על ישראל?

איראן מחזיקה בארסנל טילים גדול, משני סוגים עיקריים: טילי שיוט וטילים בליסטיים.

מה ההבדל בין טיל בליסטי לטיל שיוט?

טיל בליסטי (ballistic missile) הוא טיל שמעופו מושפע מכוח הכבידה ומזרמי האוויר. מסלול המעוף שלו קשתי, והוא יוצא מחוץ לאטמוספרה לפני שהוא צולל בחזרה אל המטרה. במהלך הצלילה הוא מגיע למהירות גבוהה מאוד, לעתים אף על-קולית. שיגור טילים בליסטיים נעשה ממשגרים נייחים או ניידים. רמת הדיוק שלהם, על פי רוב, אינה גבוהה מאוד (אלא אם יש להם מנגנון הנחיה), והם מיועדים לירי מטווחים ארוכים ולנשיאת ראשי נפץ כבדים (או גרעיניים).

טיול שיוט (cruise missile) הוא טיל מונחה שטס בתוך האטמוספרה, בנתיב אופקי ובגובה נמוך יחסית. הוא מונע לרוב באמצעות מנוע סילון ואיטי מטיל בליסטי (1,000-800 קמ"ש), אך מונחה, מתמרן, מדויק יותר וקשה יותר לאיתור.

באילו טילים מחזיקה איראן?

לאיראן שלושה דגמים של טילי שיוט שיכולים לכסות את המרחק בינה לבין ישראל (1,500-1,100 ק"מ): הווייזה (Hoveyzah), פאווה וסומאר.

הסומאר (Soumar) הוא הוותיק שבשלושה ומשמש את איראן מאז 2015. הוא מבוסס ככל הנראה על הטיל הרוסי Kh-55, שהיה ברשות האיראנים בתחילת שנות האלפיים. הטווח שלו עומד על כ-700 ק"מ, אך יש טענות כי הטווח האמיתי שלו, בהיותו מבוסס על הטיל הרוסי, נע בין 2,000 ל-3,000 ק"מ. הוא מגיע למהירות של 1,000 קמ"ש, ומסוגל לשאת ראש קרב של 600-500 ק"ג, לרבות ראש נפץ גרעיני. הסומאר קרוי על שם כפר איראני שתושביו נהרגו בהתקפה כימית על ידי צבאו של סדאם חוסין.

ב-2019, לרגל חגיגות 40 שנה למהפכה הח'ומייניסטית, חשפה איראן את ההווייזה (Hoveyzah) – פיתוח של הסומאר עם טווח ארוך יותר לכאורה – כ-1,350 ק"מ. הוא נע במהירות של 900-800 קמ"ש ונושא ראש קרב של כ-450 ק"ג.

ב-2023 חשפה איראן את הגלגול הבא של הסומאר – הפאווה (Paveh). לפאווה טווח של 1,650 ק"מ, מהירות של 550-500 קמ"ש וראש קרב של 500 ק"ג. יש לו יכולת תמרון גבוהה, בין השאר בזכות כנפיים נשלפות, והוא יכול לתקוף כלהקה שבה אחד הטילים משמש כטיל מנחה עבור האחרים. איראן שיגרה טילי פאווה לעבר ישראל במהלך המתקפה באפריל 2024.

ארסנל הטילים הבליסטיים של איראן רחב יותר:

שיהאב 3 (Shahab-3), "מטאור" בפרסית, הוא הטיל הוותיק במערך האיראני והטיל הבין-יבשתי הראשון שייצרה איראן. הוא מבצעי מאז 2003. שיפורים בטיל הגדילו את הטווח שלו עד ל-1,350 ק"מ (וייתכן שאף מגיע עד 1,930 ק"מ), והוא נושא ראש קרב בן 1,200-700 ק"ג.

דזפול (Dezful), שנחשף ב-2019, הוא טיל בליסטי לטווח בינוני (כ-1,000 ק"מ) המבוסס על הזולפיקאר. אפשר לשגר אותו במהירות יחסית, ולכן קשה לאתר אותו מראש. הוא נע במהירות של כ-6,000 קמ"ש ונושא ראש קרב של 700-600 ק"ג.

חאג' קאסם (Haj Qasem), שנחשף ב-2020 ונקרא על שם מפקד משמרות המהפכה לשעבר קאסם סוליאמני שחוסל באותה שנה, הוא שיפור של פאתח 110. הוא מגיע לטווח של כ-1,400 ק"מ ונושא ראש קרב של 500 ק"ג. על פי דיווח בסוכנות הידיעות האיראנית "פארס", איראן עשתה שימוש ראשון בטיל במטח ששוגר על ישראל בליל ה-15 ביוני. שר ההגנה האיראני טען שהחאג' קאסם יכול לחמוק מסוללות מיירטים כמו THAAD האמריקנית.

קדר 110 (Ghadr-110) הוא גרסה משופרת של השיהאב 3. הוא מיוצר בשלושה דגמים שמגיעים לטווח של 1,950-1,350 ק"מ, ונושאים ראש נפץ במשקל 1,000-650 ק"ג. לטיל יכולת תמרון גבוהה יותר וזמן פריסה קצר בהרבה משל השיהאב. הטיל מצוי, בין השאר, בידי החות'ים בתימן, והם ירו אותו לישראל בנובמבר 2023, אז הוא יורט על ידי חץ 3 מחוץ לאטמוספרה – היירוט המבצעי הראשון של המערכת ואירוע הלחימה הראשון בהיסטוריה שהתרחש בחלל.

עימאד (Emad, עמוד בפרסית) הוצג לראשונה ב-2015. על פי ההערכות, גם הוא מהווה גרסה של השיהאב 3. יש לו טווח של כ-2,500 ק"מ והוא נושא ראש קרב במשקל 750 ק"ג, ואף יכול לשאת ראש קרב גרעיני. לעימאד מערכת ניווט והנחיה מתקדמות, והוא היה הטיל לטווח הבינוני הראשון של איראן אשר מגיע לאחוז דיוק של כ-50 מ'. איראן שיגרה טילי עימאד לישראל במהלך המתקפה באפריל 2024 ובמהלך המלחמה הנוכחית.

ח'ייבר-שכן (Kheibar Shekan), שנחשף ב-2022, הוא טיל היפרסוני (שַׂגִּיא-קולי) בעל רמת דיוק וכושר תמרון גבוהים יחסית לטילים איראניים אחרים. הוא בעל טווח של 1,450 ק"מ ונושא ראש קרב של 550 ק"ג. על פי דיווחים, טילי ח'ייבר שכן נורו מתימן לישראל במהלך 2024 והצליחו לחדור את מערכת ההגנה האווירית. על פי איראן, בליל ה-23 ביוני נורה לישראל טיל ח'ייבר-שכן 2. 

סג'יל (Sejjil) נמצא בשירות איראן מ-2008. דגמים 1 ו-2 של הטיל מגיעים לטווח של 2,500-2,000 ק"מ עם ראש קרב שנע בין 500 ל-1,500 ק"ג. איראן טענה כי שיגרה טילי סג'יל לישראל במהלך המלחמה, לרבות טיל מתקדם מדגם סג'יל 3.

סדרת טילי ח'ורמשהר (Khorramshahr) הם טילים שמגיעים לטווח של 2,000-1,000 ק"מ, ויש הטוענים שאף 3,000, כשהם נושאים ראש קרב כבד שמגיע עד 1,800 ק"ג. ח'ורמשהר 4, מהטילים העוצמתיים ביותר של איראן, אף יכול לשאת מספר ראשי קרב – 80 ראשי נפץ קטנים, לדברי מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה (טרם חיסולו במלחמה). ראשי הנפץ מתפזרים בגובה, עפים למרחק של קילומטרים אחדים ומתפוצצים עם מגע. כל אחד מהם שוקל 2.7-2.5 ק"ג. ב-18 ביוני שוגר לראשונה הדגם הרביעי לעבר ישראל ויורט על ידי מערכת חץ 3. למחרת פגע לראשונה טיל ח'ורמשהר בעיר אזור וגרם לנזק.

קאסם באסיר (Qassem Bassir) הוא הטיל החדש במערך האיראני ונחשף רק במאי האחרון. הוא נחשב לפיתוח של חאג' קאסם, עם טווח של כ-1,200 ק"מ, ראש קרב של כ-500 ק"ג ומערכת הנחיה מתקדמת. איראן טוענת כי הטיל מסוגל לחדור מערכות הגנה ולפגוע במטרות בדיוק של סיכה וללא GPS.

כמה טילים נשארו לאיראן?

על פי הערכות המודיעין, איראן החזיקה בתחילת המלחמה כ-3,000 טילים. ישראל השמידה בתוך שתי היממות הראשונות למלחמה כ-1,000 טילים. בימים שלאחר מכן עוד כמה מאות טילים, וטילים נוספו הושמדו. "הטלגרף" הבריטי העריך ב-18 ביוני כי בידי איראן נותרו כ-1,580 טילים.

משמעותית לא פחות היא הפגיעה הישראלית ביכולת השיגור האיראנית: צה"ל השמיד, לטענתו, למעלה מ-200 משגרים, שמהווים 40-30 אחוזים מהמשגרים הנמצאים בידי איראן, על פי ההערכה.

אילו כטב"מים איראנים מהווים איום על ישראל?

אלו הכטב"מים שמחזיקה איראן ומכסים את המרחק בינה לבין ישראל:

שאהד 107 נחשף רק לפני שנה. לפי דיווחים, הוא נועד לשמש את רוסיה במלחמה באוקראינה בביצוע תצפיות ובמשימות תקיפה. יש לו טווח של 1,500 ק"מ, הוא מגיע למהירות של 200-150 קמ"ש ונושא ראש קרב במשקל 40-30 ק"ג.

שאהד 129, שמזכיר את הפרדטור האמריקאי ואת ההרמס הישראלי, מצוי בשירות האיראנים מאז 2012. זה הכטב"ם הראשון לגובה בינוני ולטווח ארוך שפיתחה איראן, והוא משמש למשימות מודיעין ותקיפה. יש לו טווח של 1,700 ק"מ, מהירות של 170-150 ק"מ וראש קרב של 80-60 ק"ג. הוא מסוגל לשהות באוויר במשך 24 שעות, לא זקוק לקשר ישיר עם תחנת שליטה ויכול לשאת טילים ופצצות.

שאהד 149 עזה, שנחשף באיראן ב-2021 וקיבל את שמו במחווה לצד הפלסטיני במהלך אירועי "שומר חומות", הוא כטב"ם כבד יחסית שדומה לריפר האמריקאי. הוא בעל טווח של 2,000 ק"מ, מהירות של 400-350 קמ"ש ויכולת לטוס במשך 35 שעות. הוא יכול לשאת 13 פצצות וחצי טון ציוד אלקטרוני.

שאהד 136 הוא כטב"ם מתאבד שנמצא בין השאר גם בשימוש הרוסים והחות'ים. יש לו טווח של 2,500 ק"מ, מהירות של 200-185 קמ"ש וראש קרב במשקל 50 ק"ג. מאות כטב"מים כאלה שוגרו לישראל באפריל 2024 ובמהלך המלחמה הנוכחית. זה גם דגם הכטב"ם שפגע במבנה בבית שאן במהלך המלחמה - הכטב"ם היחיד שלא יורט.

מוהאג'ר 6 הוא כטב"ם תצפית ותקיפה שמשמש את איראן מאז 2018. יש לו זמן שהייה של עד 12 שעות, טווח של 2,000 ק"מ, מהירות של 250-200 קמ"ש וראש קרב במשקל 75-50 ק"ג. הוא מסוגל לשאת עד 6 טילים מונחים. המוהאג'ר שימש בין השאר את צבא רוסיה להנחיית כטב"מים מתאבדים במהלך הפלישה לאודסה שבאוקראינה.

מוהאג'ר 10, הדגם המתקדם בסדרה שהושק ב-2023, נהנה מזמן טיסה ארוך יותר (עד 24 שעות); יכול לשאת פצצות וטילים מונחים; ונעזר במערכות אלקטרוניות מתקדמות.

אָרָשׁ 2 הוא כטב"ם מתאבד בעל ראש קרב של 150 ק"ג. הוא מגיע לטווח של 2,000 ק"מ במהירות של 220-185 קמ"ש. באיראן נטען, עם חשיפתו ב-2022, שהוא נועד להרוס את חיפה ותל אביב. כטב"מים מדגם ארש 1 ו-2 שוגרו לישראל במהלך המלחמה.

כמאן 22 הוא הכטב"ם האיראני הראשון בעל גוף רחב. הוא נחשף ב-2021 עם טווח של 3,000 ק"מ וראש קרב כבד בן 300 ק"ג. הוא נע במהירות של 350-300 קמ"ש.

כמה זמן לוקח לכטב"ם, לטיל שיוט ולטיל בליסטי להגיע מאיראן לישראל?

סוגי הטילים והכטב"מים השונים נעים, כאמור, במהירויות שונות; כטב"ם מסוג שאדה 107, למשל, נע במהירות של 200-150 קמ"ש, בעוד ששאהד 149 (המכונה "עזה") מגיע למהירות של 400-350 קמ"ש. טילי השיוט האיראניים נעים במהירות של 1,000-800 קמ"ש, והטילים הבליסטיים מגיעים למהירויות גבוהות בהרבה ולעתים אף למהירות על-קולית, בעיקר בשלב הצלילה למטרה. ככלל, משך הטיסה של כתב"ם מאיראן לישראל הוא כתשע שעות; טיול שיוט מכסה את המרחק בשעתיים וחצי לערך; וטיל בליסטי מגיע לישראל בתוך כ-12 דקות בלבד.

מה כולל מערך ההגנה הישראלי מול איום הטילים והכטב"מים האיראני?

מערך ההגנה הישראלי מורכב ממספר שכבות, שנועדו להתמודד עם איום טילים מטווחים שונים, בהתאם למדינות האויב ולארגונים העוינים סביב המדינה. המערך מורכב מכיפת ברזל (יירוט לטווח קצר), קלע דוד (טווח בינוני) וחץ (טווח ארוך). כיפת ברזל ומקבילתה הימית כיפת מגן, וכן מערכת להב ברזל – הגרסה המוקטנת של מערכת הלייזר מגן אור – מתמודדות בעיקר עם איום הכטב"מים. להב ברזל אף ביצעה יירוט מבצעי מוצלח ראשון מול כטב"מים של חיזבאללה באוקטובר 2024 – היירוט הראשון בעולם של כטב"ם שבוצע באמצעות לייזר. לצידן מתמודדים מול הכטב"מים מטוסי חיל האוויר באמצעות טילי פיתון-4 ופיתון-5 הישראלים וטיל AMRAAM האמריקאי. כיפת ברזל וכיפת מגן משמשות לצד מערכת קלע דוד גם ביירוט טילי השיוט.

בהתמודדות עם הטילים הבליסטיים, לעומת זאת, נכנסות לפעולה סוללות החץ מדגם 2 (שמיירט בתוך האטמוספרה) ו-3 (שמיירט מחוצה לה). חץ 3 רשם את היירוט המבצעי הראשון שלו בנובמבר 2023, כשפגע בטיל שנורה ע"י החות'ים מתימן. טיל החץ יעיל, אך יקר: עלות יירוט של חץ 2 מוערכת בכ-1.5 מיליון דולר, ושל חץ 3 – כ-2 מיליון דולר.

ישראל מסתייעת בהגנה גם בעזרה מארה"ב: מערכת THAAD (Terminal High Altitude Area Defence – הגנה מרחבית בגובה רב) הנמצאת בתפעול (ובתקצוב) אמריקאי. המערכת כוללת מכ"ם מתקדם ושישה משגרים עם שמונה מיירטים כ"א המוצבים על משאיות, אשר מקנות לה ניידות. המיירטים משמידים את הטיל באמצעות פגיעה ישירה, ללא ראש קרב מתפוצץ. כושר היירוט של ה-THAAD נחשב גבוה במיוחד, וזהו כלי ההתגוננות העיקרי של צבא ארה"ב מפני טילים. על פי דיווחים, ארה"ב מחזיקה ברשותה שבע סוללות THAAD.

סוללת THAAD ראשונה נפרסה בישראל, על פי דיווחים, בנובמבר 2023 בעקבות ירי החות'ים, וכן באוקטובר 2024 כהכנה למטחים מאיראן. בדצמבר יירטה המערכת לראשונה טיל שנורה מתימן.