קשה להשגה: סן מרינו היא היהלום הנסתר של אירופה וכמעט לא מגיעים אליה
בין הגבעות הירוקות של צפון-מזרח איטליה, יושבת בשקט רפובליקה זעירה ששמרה על עצמאותה במשך יותר מ-1,500 שנה, כמעט מבלי שנשמע שמה מחוץ לגבולותיה. סן מרינו, מדינה מבודדת ללא חוף ים, רכבות או נמל תעופה, מציעה שילוב נדיר של שלווה עם נופים דרמטיים, והצליחה לחמוק ממסלולי התיירות השחוקים וההמוניים של אירופה
למרות היותה אחת הרפובליקות העתיקות ביותר בעולם ולמרות שהיא ניצבת על רכס הררי יפהפה, סן מרינו נותרה אחת המדינות הפחות מתוירות באירופה. על פי נתונים של ארגון התיירות העולמי של האו"ם, למדינה מגיעים כשני מיליון תיירים בשנה, וזה אולי לא נשמע מעט אך זה חלק קטן מאוד בהשוואה לאיטליה השכנה שמושכת למעלה מ-60 מיליון תיירים.
סן מרינו מוקפת כולה באיטליה, היא המדינה החמישית בקטנותה בעולם, ומשתרעת על פני 61 קמ"ר בלבד. זוהי מובלעת ללא חוף, ללא נמל תעופה וללא תחנת רכבת, והמבקרים יכולים להגיע אליה דרך נסיעה בכביש, בדרך כלל מעיר החוף הסמוכה רימיני (Rimini), הממוקמת כ-18 קילומטרים משם. אומנם הבידוד הגיאוגרפי הזה תורם במידה לאחוז התיירים הנמוך, אבל זו לא הסיבה היחידה שסן מרינו נשארה יחסית מתחת לרדאר.
כבישים מפותלים בדרך לפסגה
סן מרינו טוענת שהיא הרפובליקה העתיקה ביותר בעולם, בעקבות הקמתה בשנת 301 לספירה. במשך מאות שנים היא שמרה על עצמאותה באמצעות שורה של תמרונים פוליטיים וצירופי מקרים היסטוריים. היא הוכרה רשמית על ידי הכנסייה הנוצרית והכס הקדוש בשנת 1631 ומעולם לא הייתהה חלק מאיטליה, אפילו בתקופת האיחוד במאה ה-19. למרות גילה וההיסטוריה הפוליטית שלה, סן מרינו אף פעם לא ממש הופיעה ברשימת יעדי החובה ולא זכתה לתהילה שהמורשת הארוכה שלה מתגאה בה.
ייתכן שחלק מזה נובע מגודלה הקטן והיעדר התשתיות שיכלו להפוך אותה ליעד בין-לאומי. לסן מרינו אין חברת תעופה לאומית, אין קו רכבת, והכבישים שלה, במיוחד העלייה האחרונה לבירתה על הר טיטאנו (Monte Titano), צרים ומפותלים. המסע לפסגה יכול להיות קשה, אפילו עבור נהגים ותיקים. אפשרויות התחבורה הציבורית מוגבלות: רכבת לרימיני ואחריה נסיעה של 50 דקות באוטובוס היא המסלול החסכוני ביותר. המוניות מהירות יותר אך יקרות בהרבה.
על מה שחסר לסן מרינו בנגישות, היא מפצה באדריכלות היסטורית ובגיאוגרפיה מרהיבה. עיר הבירה, הנקראת גם היא סן מרינו, היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו הידועה בבנייני האבן מימי הביניים, חומות הביצורים שלה ושלושה מגדלים איקוניים: גואיטה, צ'סטה ומונטלה, היושבים על הרכס של הר טיטאנו. העתיק שבהם, גואיטה, מתוארך למאה ה-11 ושימש פעם כבית סוהר. בצ'סטה שוכן כעת מוזיאון לנשק מימי הביניים, בעוד שמונטלה נותר סגור לציבור.
הליבה ההיסטורית של העיר קומפקטית וניתנת להליכה קלה. המבקרים יכולים לבקר בבזיליקת סן מרינו, להתהלך בכיכר הציבורית של פיאצה דלה ליברטה, וליהנות מכמה מוזיאונים בתוך כמה שעות. רבים בוחרים לבלות רק יום אחד במדינה הקטנה, לעתים קרובת כעצירה קצרה במהלך הטיול באיטליה. עם זאת, חופשה ארוכה יותר בסן מרינו חושפת יותר מהתרבות והנוף של הרפובליקה, מאפיינים שללא ספק ראויים לתשומת לב רבה יותר ממה שהם מקבלים.
תיירים מעטים אך משמעותיים
למרבה ההפתעה, למרות מספר המבקרים הנמוך, התיירות היא חלק משמעותי מכלכלת סן מרינו. דוחות ממשלתיים וניתוחים חיצוניים, כולל מעסקים הקשורים לתיירות, מצביעים על כך שפיתוח של ענף תיירות יציב יסייע למדינה להתעשר אפילו יותר, ויתמוך בתעשיות הבנקאות והחקלאות שהמדינה ידועה בהן.
כאמור, סן מרינו היא מדינה די עתיקה, אך עדיין נמצאת רחוק מאחור בכל הקשור למספרי תיירים, גם בהשוואה לערים איטלקיות. הפרדוקס הוא שסן מרינו מציעה הרבה ממה שאנשים מחפשים בטיולים באיטליה: עיירות מימי הביניים, נוף ירוק ויפהפה, מאכלים מקומיים טעימים והיסטוריה. בנוסף לכך, כרגע היא גם נהנת במידה רבה מהשקט והשלווה שלא כמו ביעדים אחרים שבהם ישנה תיירות יתר.
התרבות של סן מרינו חולקת הרבה עם שכנותיה האיטלקיות, אך שומרת על אלמנטים מובהקים. המטבח הלאומי נשען על מרכיבים מקומיים וטכניקות עתיקות יומין. המנות המסורתיות כוללות פיאדה (Piada), לחם שטוח במילוי הדומה לפיאדינה של רומניה; סטרוצפרטי (Strozzapreti), פסטה מגולגלת ביד; ופולנטה סול טליירה (Solenta sul Tagliere), פולנטה שמוגשת על קרש עץ עם נקניק וגבינה. קינוחים כמו טורטה טרה מונטי (Torta Tre Monti), עוגת רקיקים בשכבות במילוי קרם אגוזי לוז ומכוסה בפונדנט שוקולד, משמשים גם כסמל לאומי וגם קריצה לטופוגרפיה של המדינה שכן שם העוגה, "עוגת שלושת ההרים", מתייחס לשלושת המגדלים שבעיר הבירה. למדינה יש גם מסורת ארוכת שנים של ייצור יין, כאשר חלק מהיצרנים המקומיים מיישנים בקבוקים במערות כדי לשמור על טמפרטורה ולחות אופטימלית.
איך להגיע וכמה עולה חופשה בסן מרינו?
כאמור, לסן מרינו אין נמל תעופה או תחנת רכבת משלה, מה שהופך את ההגעה למדינה למעט יותר מורכבת מרוב היעדים באירופה. נמל התעופה הגדול הקרוב ביותר הוא פדריקו פליני ברימיני, במרחק של כ-18 קילומטרים. משם המטיילים יכולים להגיע לסן מרינו באמצעות מונית בעלות של כ-90-100 אירו (בערך 400 שקל) או על ידי שילוב של נסיעה קצרה ברכבת לתחנה המרכזית של רימיני עם שירות אוטובוס אזורי המופעל על ידי Bonelli Bus או F.lli Benedettini. אוטובוסים יוצאים בערך פעם בשעה, עם כרטיסים שמתחילים ב-5-7 אירו (20-30 שקל), והנסיעה אורכת לבירת סן מרינו כ-45-50 דקות.
אפשרויות הלינה בסן מרינו מקובצות בעיקר סביב מרכז העיר ההיסטורי, ומציעות מלונות קטנים, בתי הארחה ושהייה במלונות בוטיק במקום אתרי נופש בקנה מידה גדול. בחירה פופולרית היא Hotel Titano, נכס במיקום מרכזי עם משמעות היסטורית, שבו חדרים עם נוף מרהיב שמתחילים במחירים של כ-60 אירו (240 שקל) ללילה. מטיילים עם תקציב נמוך יותר יכולים למצוא גם צימרים מקומיים או פונדקים בניהול משפחתי שמציעים חדרים זוגיים במחיר 40-70 אירו (160-280 שקל) ללילה בהתאם לעונה. רוב אפשרויות הלינה נמצאות במרחק הליכה מאתרים תיירותיים מרכזיים כגון שלושת המגדלים ופיאצה דלה ליברטה.
בהשוואה להרבה ערים איטלקיות סמוכות, סן מרינו זולה יחסית. ארוחות במסעדות בינוניות נעות בין 15 (60 שקל) ל-25 אירו (100 שקל) למנה עיקרית, כאשר יינות מקומיים בכוס עולים פחות מ-5 אירו (20 שקל). סעודה במסעדות עם דירוג טוב כמו La Terrazza או Il Piccolo מציעה מאכלים אזוריים באיכות גבוהה כמו פסטה בעבודת יד, גבינות מקומיות ופירות ים, בפחות ממה שיעלו ארוחות דומות בפירנצה או ברומא. גם השופינג פה זול יותר הודות למדיניות הפטור ממס של סן מרינו על סחורות רבות, ולכן תמצאו פה לא מעט איטלקים שמגיעים לרחובות סן מרנו בחיפוש אחר דילים על פריטי יוקרה, מוצרי אלקטרוניקה ואומנות מקומית.